גילוי נאות: אני לא רואה הרבה טלוויזיה.
את מעט הזמן הפנוי שיש לי אני מעדיפה להשקיע בספר טוב, בכתיבה, בשיחה עם בן אנוש, בשחייה או בהופעה. "חננת על" זה נקרא בפי רוב העם. ואין לי שום כוונה להכחיש את זה.
אבל מידי פעם מתגנבות להן דקות של אסקפיזם טהור וחוסר חשק לרכוב או לנהוג ואני מתמסרת אל המכשיר הזה שנקרא טלוזיה ואל התוכן השווקי האינסופי שיש בו.
זה קרה לי השבוע, ביום שני בסביבות תשע וחצי-עשר. נכנסתי בעיצומו של פרק חדש בתכנית "זוג מנצח" בערוץ 10. ונחנקתי.
למה נחנקתי? כי הפריים היה סגור על אישה, שאני כנראה אמורה להכיר כאושיית VIP אבל אני לא, והמסכנה היתה סגורה באחוריו של רכב. שעון דיגיטלי בתחתית המסך סימן שהמסכנה סגורה שם כשלוש שעות.
לפני שגמרתי לרחם עליה, המצלמה עברה למסכנה מספר שתיים שסגורה באחוריו של רכב אחר וגם שם השעון מורה על למעלה משלוש שעות.
הן כנועות, מותשות וחסרות אנרגיה, בדיוק כפי שצפוי ממי שסגור בבגאג' של רכב שלוש שעות. (ולא בגלל שהן נשים!)
רגע לפני שנגמר לי סופית האויר, המצלמות עברו ל"נסיכים". שלל גברברים (VIP!) חסרי אונים שרצים כמו עכברים במעבדה אחרי קצה חוט שיוביל אותם להציל את הנסיכה הכלואה בבגאג' של רכב בחניון מחניק.
אני מזכירה לכם שהשנה 2017, והאחים גרים מזמן אינם בחיים וסיפורי היפיפיה הנרדמת וכיפה אדומה מזמן אינם IN, כי חבורה של אנשים ונשים אינטליגנטיים עושים מאמץ כביר לשנות תודעה רבת שנים על מקומה של האישה בחברה, וגם מקומו של הגבר.
נכון, הדרך עדיין ארוכה, אבל הי, גם אם בתוך תוכינו אנחנו עדיין חושבים שמקומה של האישה היא במטבח (או באחוריו של רכב נעול) ומקומו של הגבר להציל אותה ולפרנס אותה, היום זה כבר לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה בקול רם.
ואז הופיע ערוץ 10, וועדת האתיקה המלווה, ועמכה ישראל. והם, כולם, מוצאים את זה מאוד מבדר, בפריים טיים, לראות איך כולאים נשים (VIP!) ונסיכים מסכנים רצים להצילן.
כן, כן, הבעיה היא בעיקר ביוצרי התוכן, ובמדיום המשדר, אבל האחריות שלנו זה להגיד להם, אנשים יקרים, אחנו משלמים הרבה יותר מידי כדי שלא תחזירו אותנו אל השאול. אנחנו הרבה יותר אינטלגנטים מאשר נדמה לכם, ולא מוכנים להסתפק בזבל של תוכן.
מצאו בבקשה מכנה משותף קצת יותר גבוה. ויפה שעה אחת מאוחר יותר (כי יש ילדים שצופים בשיט שלכן בתשע וחצי, ולא בא לי שתקתקלו גם אותם).
