מה לא אמרו על מסעדת מחניודה הירושלמית? שהעיצוב שלה מיוחד, שבלתי אפשרי להזמין בה מקום, שהאווירה בה זה משהו אחר, שהאוכל בה טעים להפליא? ובכן –הכל נכון! לאחר מספר נסיונות הצלחתי להזמין שולחן לצהריים של יום חול. בכל זאת, להגיע מהשפלה לבירה זה לא עניין של מה בכך.
בתחילה נתנו לנו לשבת על הבר, לאכזבתנו רחוק מהמטבח, אבל היה לנו מזל של מתחילים – היה זוג שהרגיש לא בנוח קרוב כל כך למטבח ואנחנו זכינו בחילופים המיוחלים! מוקמנו בדיוק מול פניו של השף יוסי אלעד ("פאפי" בפי כל), אחד משלושת השפים של המסעדה. אושר גדול! שף יוסי נטל את המושכות לידיו והכין לנו ארוחת טעימות מלאה הפתעות.
זכינו להרגיש מעט מההווי של המטבח הפתוח המשוגע הזה. שף יוסי ניהל את העניינים ביד רמה, עם קריאות עידוד ושירה וגם חיזוקים אלכוהוליים לטבחים לא חסרו. לרגע הרגשנו חלק מ"סודות מחיי המטבח" של אנתוני בורדיין (סקס,דראגז אנד רוקנ'רול בגרסת השף. אם טרם קראתם – חובה!). נהנינו לראות את העבודה שלו על הפיניש של המנות וההקשבה לרצונותיהם של הלקוחות והמלצרים. מתחת למעטה הקלילות החיצוני היתה מקצועיות ממדרגה ראשונה.
התפריט משעשע, מבחינתנו מזכיר את התפריטים היומיים המודפסים של ג'וז ולוז. למשל המנה "לברק על יוגורט בופאלו בצלים ועגבניות צלויות אני מתה על זה" או "שרימפס שום שמן זית ושקר כלשהו"…
הנה כמה מנות שאכלנו. מקווה שזה יעורר לכם את מיצי הקיבה ותלכו להזמין מקום, מהר לפני שייגמר:
- בורקס תפנוקים – סביח סטייל עם אינטיאס כבוש
- פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז'ן – המנה המפורסמת ביותר של המסעדה. אני אכלתי אותה עם כף, כי לא יכולתי לוותר על אף גרגר.
- צילום: "הגרגרנית"
- מנת פירות ים פיקנטית – מולים, קלמארי, שרימפס וטרפש (פטריית "כמהין" מדברית) עם עגבניות ושום
- מגש בשרים – נתח קצבים, פילה ומח עצם, מוגשים עם רוטב גבינה וכרישה, חמאת כמהין וצ'ימיצ'ורי
- צילום: "הגרגרנית"
לסיום קיבלנו מבחר מהקינוחים – מלבי עם קולי תות, בראוניז שוקולד עם רוטב שוקולד וגלידה שוקולד (לא סתם קראו לזה "הרעלת שוקולד קשה"), אבל לדעתנו הקינוח האולטימטיבי היה בסבוסה של אמא של אורי עם גלידת טחינה וקצפת. בדרך כלל אנחנו לא מחסידי העוגות בסוף הארוחה (כי כבר אין לנו מקום בבטן לעוד פחמימה), אבל עוגת הסולת הזו היתה אוורירית כל כך, שמגיעה בוסה לאמא של אורי! מכיוון שאצלנו מי שממצמץ עלול להפסיד את הקינוח, לא זכיתי לצלם את היצירה. תצטרכו לבוא בעצמכם לבדוק את העניין.
השוונץ:
הפעם המתכון "קפץ" לסוף הסיפור.
הפולנטה היא המנה שפרסמה את המסעדה (כולל דרך ההגשה המגניבה שלה בצנצנת) ונזכרתי שפעם כבר כתבתי שאני עוד אתייחס למנה הזו (ראו את הפוסט אצל ארז קומרובסקי). ובכן, כדי לעשות פולנטה מעולה בעצמכם, אתם זקוקים לקמח תירס ותערובת של חלב ושמנת מתוקה (התערובת לפי ראות עיניכם). היחסים צריכים להיות 4 ליטר נוזלים על 1 ק"ג קמח. מרתיחים את הנוזלים ומוסיפים את הקמח בזרם דק, תוך כדי ערבוב. לא מפסיקים לערבב, על אש נמוכה, עד שמתקבלת תערובת סמיכה ורכה. בשלב הזה אפשר להוסיף מלח גס לתיבול, חמאה לתוספת רכות, כמה גרגרי תירס להעשרת המרקם וגם גבינת קשקבל או פרמזן לאקסטרה טעם. מתקבלת מנה נפלאה לערבי חורף קרירים!
בתאבון!
