התמכרנו לטרנדים. כל כך חזק התמכרנו, שבהזדמנות הראשונה שהיה ברשותנו כלי תחבורה בעל ארבעה גלגלים ארזנו את התל אביביות שלנו ויצאנו לכיוון עיר הקודש לבדוק מה זה המקום הזה, שמעורר מהומה גסטרונומית שכזאת. קראנו עליו ושמענו עליו עד שכבר לא נשאר בנו ריר להזיל, אז נשברנו, התנענו ונסענו מצוידים במפה וחבר טלפוני עם גישה לאינטרנט. כל זאת על מנת לבדוק ממה כל הרעש הזה, שיצר סביב מחניודה את הילת הניצחון שלה.
למזלנו הרב, ואני מנחשת שגם מתוך התחשבות באלה שלא נמנים עם תושבי עיר הבירה, ממוקמת המסעדה בקרבת השוק בסמטה שהיא בעצם רחוב בית יעקוב, שקל מאוד לאיתור (שהתוהה הקולינארי לא יטעה בדרך). הגענו, חנינו, נכנסנו וצללנו לתוך אווירת החגיגה הצוענית-ים תיכונית מלאה בריחות בישול משכרים ומוסיקה שברגע הראשון פשוט הפילה אותנו מהרגליים.
אותנטיות עמוסה
מול הכניסה למסעדה ממוקם לו בר ומצד שמאל משתרע מטבח סקסי שרוחש פעילות של שבעה אומני מטבח המאובזרים בבנדנות וסינרים. את החלל של המטבח תוחמת עמדת ישיבה מאוד מבוקשת על ידי מסוקרנים מתהליך הבישול וגם על ידי מי שלא חושש מריח הבישול בבגדים בסיום הסעודה. בצד שמאל מדלת הכניסה, מדרגות עץ שעולות לקומה השנייה, שהיא בעצם גלריה שממנה אפשר להציץ על המתרחש למטה. שום חלל במחניודה לא נשאר ללא יעוד לכן, מתחת למדרגות מוקמו ארגזי עץ עמוסים בשלל היפה ביותר שניתן למצוא בשוק. למרות שהיה זה ביום רביעי בצהריים הכול היה תפוס ומוזמן אז הסתפקנו בישיבה על הבר שמול הכניסה, לא מוותרים לשנייה אחת על הנוף של המטבח שסחרר אותנו מרוב סקרנות.
אחרי החינניות של קופסאות המלח המיניאטורית במקום המלחיות הבנאליות, פגשה אותנו החינניות של הברמן שבירך ב"צהריים טובים" מהולים בצ’ייסר של ערק. אחרי עיון קדחתני בתפריט הקטלני והתלבטות לא קלה הוחלט כי אין ברירה אלא להתחזר בלי התחשבנות (ורק אחרי זה לחשוב על ההשלכות).
תענוג קולינרי
מיד אחרי שטיפת הקיבה הגיעו אלינו כמה פרוסות של לחם שיפון עם אגוזים וצלוחית של טחינה בעלת טעם חלומי ומרקם ענוג. על חשבון הבית הוגש לנו סשימי אנטיאס שנח לו על סלט העשוי מעלי ביבי, מלפפון הפרוס ל"ספגטי" ופלחים שכבתיים של בצל סגול מאודה. הדג היה נפלא, הבצל נימוח והמלפפון שימח את המנה ברעננות הירוקה שלו.
בזמן שקצב המוזיקה עלה אל על בסלסולים מזרחיים המסתחררים בערבוב הסגנונות הגזעי, הזמנו פולנטה רכה עם אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמזן (40 ₪). קיבלנו צנצנת זכוכית עם מכסה, שבה מעל שכבת פולנטה בעלת צבע קצת "דהוי", מרקם קצת דייסתי וטעם חזק מדי של חמאה ושמנת, הועמסו פטריות מוקפצות עסיסיות, כמה גבעולי אספרגוס ו"נסורת" רחבה של פרמזן מלכותי. השילוב של כל מרכיבי המנה היה מעולה אבל הפולנטה לבדה לא עשתה עליי רושם מסעיר במיוחד.
למנה ראשונה "שנייה" הזמנו "חמשוקה" ובציטוט מהתפריט "טחיגורט עם קבב מפורק ויאללה לנגב" (45 ₪), שהוגשה בתוך מחבת נחושת קטנטנה ומבריקה. הטחיגורט ללא ספק היה עשוי מהטחינה הכי טעימה שטעמתי בחיי ויוגורט בעל חמיצות ממש עדינה. בשר הכבש שהתחבא בתוך הניגוביה החלומית הזאת היה אף הוא נפלא בצורה יוצאת דופן ואת כל היצירה העממית הזאת קישטו כמה עגבניות שרי צהובות ואדומות שהוקפצו על המחבת למען הרכות והעסיסיות. ניגבנו עד שכמעט חיררנו את המחבת.
לא יכולנו להתאפק והזמנו גם חוט"ש תומאש הגרסה החדשה ובמילים אחרות תבשיל של חלקי פנים (52 ₪) שהועמס על מחבת קטנה וכבדה עם כפפה מרופדת על הידית, בשביל השימוש הידידותי. המשפט הבא אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה. מרקמם של אשכים, עמוד השדרה, מוח ושקדי עגל, שהתערבבו להם ברוטב עגבניות פיקנטי וקושטו עם עלי מנגולד, הזכיר את החלקלקות של פירות ים אבל תודעתי התעקשה להפריע ללסת לעשות את עבודתה, לכן אחרי טעימה זהירה הנחתי לבן זוגי להתענג על כל השאר.
סלט אנדיב עם קרוטונים ביצה עלומה פרמזן שינקן ואבוקדו (48 ₪) קרץ אלינו מהתפריט אז הזמנו גם אותו. קיבלנו צלחת מלבנית רחבה עם חצי אבוקדו ומעליו ביצה עלומה סקסית, לצד האבוקדו "שטו" סירות קריספיות של אנדיב ובתוכן קרוטונים גדולים תוצרת בית, "שרוכים" דקים של שנקן ועלי פרמזן. התבוננו על הצלחת כמו ילדים על משחק לגו חדש כדי להבין כיצד להעמיס את כל המרכיבים לתוך ביס אחד. שברנו את הביצה, קרצפנו עם המזלג חתיכה מאבוקדו, העמסנו את ל זה לתוך עלה של אנדיב. הוספנו קרוטון ופרוסת גבינה, קישטנו עם רצועת שינקן ויצאנו לדרך. הסלט היה פשוט אדיר! ולא רק בגלל צורת ההגשה המשעשעת!
למנה העיקרית ביקשנו נתח קצבים עם פולנטה ומח עצם (82 ₪). נתח הבשר שקיבלנו היה מושלם במידיום ריריותו ולצידו הוגש פירה סתמי למדי שמעליו כמה שרוכי שעועית ירוקה מאודה. הספריבס המפורסם של יוסי אלעד (90 ₪), שהגיעו בערמה מתקתקה, לעומת נתח הקצבים, התאפיין במרקם יבש מדי בחלקים מסוימים ושומני מדי בחלקים אחרים. הפירה שהתלווה לבשר לא ניחן בשום ייחודיות, לא בטעמו ולא בצבעו (אכלתי כבר הרבה יותר טובים ממנו אצלנו בתל אביב) לכן החזרנו את המנה ונשמנו לרווחה! הבטן שלנו ניצלה מהתפוצצות והביקורת שלי תיראה אמינה!
כל המרכיבים שמתחברים יחד למחניודה מרתקים הם, גם הקישוטים שמדברים פשטות מקורית, גם הכלים המשעשעים של חדר אוכל בקיבוץ וגם האווירה השמחה והתוססת. הכול במחניודה מדיף ריח של אומץ, תעוזה צעירה ונחישות להיות יוצאי דופן בחדשנותו והתפריט מוציא ת’עיניים, עושה פרובוקציות לקיבה, מסחרר את המוח ומלהיט את כל החושים. המנות זועקות ובועטות עם הטריות, הרעננות והתענוג הקולינארי שהן מפיצות בחלל המסעדה, לא פגשתי כמותו בשום מקום אחר. אם רק היה לי את כל היום, הייתי בכיף נשארת לשבת שם רק כדי לעקוב אחרי המתרחש במטבח שנראה כאילו נלקח מאיזה בית בפרובנס עבר שיפצ’ור במרוקו ונחת ישר באדמתה המקודשת של ירושלים.
מחניודה נראית נשמעת ומריחה הכי ייחודית מקורית ומעניינת ובעיניי המקום הזה הוא אדיר! שאפו חברים! יאללה חיפה, עכשיו תורכם!
