הסיפור שלנו הוא סיפור על יזמות וחזון, חינוך וערכים ואיתם אהבה גדולה לילדים של שתי אימהות, שדמיינו גן ילדים קצת אחרת.
מגיל 14 ועד הצבא התנדבתי בגן ילדים. העולם של הקטנטנים סקרן אותי מאד, כנראה שכבר אז נזרעו הזרעים שנבטו בהמשך.
בסוף שנות ה-20 שלי, הכרתי את חלי, אימא של רועי, חבר של צח (בני) מהגן. המפגשים בין הבנים התרחבו למפגשים משפחתיים וחווייתיים.
עם ההכרות שהעמיקה, חלי ואני הופתענו לגלות שלכול אחת מאיתנו יש חלום כתוב במגירה, חלום כזה שמעורר פרפרים,
חלום להקים מסגרת חינוכית ייחודית לגיל הרך שפרטיה מפורטים בתוך מחברת ומחכה לרגע המתאים.
התרגשנו מאד ומצאנו את עצמינו נסחפות עד השעות הקטנות של הלילה, בשיחות על ילדים, הורות ודרכי חינוך. בערה בנו הכמיהה למשהו אחר.
צללנו לתוך המחברות והופתענו כמה הן זהות. כמה היו רלוונטיות לצורך שדיברנו עליו. דמיינו מקום שמהווה בית תומך לכל צרכי הילד והמשפחה כולה.
התרגשנו כמו ילדות שמצאו אוצר. הרגשנו שזה הזמן.
היינו אז אימהות קרייריסטיות, בנות 30 עם 2 ילדים קטנים.
נטשנו את מקום העבודה היציב שהיה לכל אחת מאיתנו, לטובת הפיכת החלום למציאות.
יצאנו יחד למסע מרתק שהפך לדרך חיים משותפת: חקרנו, למדנו, התייעצנו, נסענו בכל הארץ לראות גנים וגישות חינוך.
נרגשות כתבנו ותכננו את התפיסה שלנו. יצאנו לדרך. אותה דרך חיים שאימצנו. זה היה ביולי, שנת 2002.
בתמונה: חלי ואני צלמת: רויטל מיקלס
כל אחת מאיתנו הביאה את הייחודיות שלה, דיברנו עם העיניים, השלמנו משפטים ויחד יצרנו את השלם.
היצירתיות, הסקרנות והמעוף סחפו אותנו לעולמות חדשים ומרתקים.
מצאנו מבנה שמרגיש כמו בית!
עשינו הכל בעצמנו: צבענו קירות, ציירנו, קנינו, סידרנו, הייתה תחושה ש"משהו נפלא עומד להתפתח".
סיפרנו לחברות הקרובות על התוכנית ובתוך יומיים היו אחרינו 20 משפחות.
מתוך צורך בוער פתחנו תחילה את הצהרון, יצרנו בו בית ומשפחה לילדי השכונה, עם הרבה אהבה וערך מוסף.
" יש כאן תבלין מיוחד באוויר", אמרו לנו. היה מרגש לראות את המשפחות הראשונות שכבר בהתחלה האמינו בדרך.
בתמונה: ילדי מחזור ראשון שלנו צילום: מתוך אלבום פרטי
אחרי כ-3 שנים, באופן כמעט טבעי, גבר הביקוש ופתחנו את הגן.
השם הנבחר היה ידוע מראש: "ילדים מאלף ועד טף" – האמנו, שעבודה חינוכית מתחילה מגיל לידה, ממש מההתחלה.
כל אותו זמן המשכנו ללמוד ולפתח. הוספנו צוות שנבחר בקפידה והפכנו לנבחרת.
הובלנו את הגן כארגון מסודר, עם נהלים וכללים, ותפיסה חינוכית אחידה של כל הבאים בה.
– מה שהפך עם השנים לשפה ארגונית וערכית זהה לילדים, להורים ולצוות. זה היה יוצא דופן. גנים לא התנהלו כך.
לפעמים זה הרגיש לי כמו ליצור יצירה מוסיקלית שנעימה לאוזן, שכל הנגנים בה, מסונכרנים ויוצרים הרמוניה .
כמובן שלכל אלה הצטרפו טעמים וריחות של תבשילים כבר משעות הבוקר.
בתמונה: ימית הטבחית צילום: מתוך אלבום פרטי
אהבתנו לבישול ואוכל חיברה את "ימית הטבחית" אל חיקנו ויחד ביצירתיות מתמדת הפתענו בתבשילים כל פעם מחדש (עד היום).
הטעמים והריחות מילאו את המקום כבר מהבבוקר, עד שהורים לא עמדו בפיתוי ויצאו לעבודה עם כוס מרק חמה בחורף או סנדוויץ' עסיסי לדרך.
מהר מאד הושרשו הטעמים ואפילו הופצו מעבר לים.
ניסיוננו הרב לימד את החשיבות של מודעות עצמית ועבודה משותפת עם ההורים והצוותים למען התפתחותו המיטבית של הילד.
כל הזמן הדרכנו את הצוותים והמשכנו להתמקצע ולדייק גם בתחום הדרכת הורים וצוותים.
הקמנו מיזמים כמו "פרלמנט הורים" – היוצר מפגשי הורים להדרכה ושיח וגם "מפגשים והרצאות על כוס קפה" המיועד לעבודה עם צוותים.
המקום הפך לייחודי, הביקוש גבר מפה לאוזן ונוצרה קהילה גדולה סביבנו.
גרפיקה: סיוון פאדלון לסטודיו רמה
עם הזמן שכתבנו את התפיסה ובימים אלה לצד הגן, אנו מפתחות מודל המיועד להורים ולצוותי חינוך שנקרא: m.k.m – mindfullnes, knowledge, me
ובעברית: מ.י.א. (מודעות, ידע, אני) כי הילדות שלהם היא חד פעמית ובהשראתה הם יהיו מי שיהיו כאנשים בוגרים.
וכל זה – כי ילדים רק פעם אחת !
רוצים להכיר מקרוב? לאמץ בארגונכם את התפיסה? להרצאות/סדנאות מוזמנים לפנות אלינו :
#ספי וחלי Mealef.taf@gmail.com , #בפייסבוק – sefi shimroni ,#קהילת מאלף ועד טף
