מחכה

בחורה עם מחשב נייד

זוכרים איך שסיפרתם לכם על "א' זה אבא"? זוכרים איך סיפרתי על העזרה המשפטית שקיבלתי? אז, וואללה, הרגיש לי מתומצת מידי ורציתי להרחיב. שורה! זה מה שכתבתי, שורה! ויש לי פוסט שלם בנושא. אז רציתי גם להגיד תודה אישית לעו"ד שני ליבמן שעשתה בשבילי את ההבדל.

בית משפט

אז מה? נחזור לגירושים? ברור! אלא מה? עוד לא סיפרתי לכם על מסכת התלאות המשפטית שעברנו ביחד ולחוד. ולא סתם, לא שיתפתי. יש שם דברים ש … וואללה, לא מתאים לי לשתף, ולא בגלל שחס וחלילה אני מתבייש במשהו או מצטער על משהו שעשיתי או לא עשיתי, פשוט יש דברים שהשתיקה יפה להם. מה קרה? הכל אתם צריכים לדעת?

טוב יאללה, אז ככה. בדרך לא דרך הגענו לפגישה. פגישה מרובעת (את האמת מחומשת אבל זה לא כל כך חשוב). היא, אני ועורכות הדין. פגישה שנערכה במגדל משרדים גבוה בלב תל אביב (תבינו, אני יושב עם ארבע בחורות, חלקן בצד שלי וחלקן בצד שכנגד, אבל ארבע בחורות! Fuck! (וזה בלי להזכיר את שתי המזכירות, עוד שתי נשים שיושבות בחוץ) מרגיש שבאו לאכול לי את הראש!!!

ת'אמת, ישר נזכרתי בקליפ:

[youtube yupYyOllfo0 nolink]

נדמה כאילו שנינו יושבים, היא ואני, שותקים ומסתכלים על הסרט של עצמנו. ואיזה סרט הא? הזוי! מה יצא מהפגישה? שום דבר האמת. בעיקר מהלומות מילים הדדיות, הרבה חשדנות וטינה, והכל במסווה של נימוסים. חחחחחח. קורע! נימוסים עאלק!

אחרי מספר חודשים, המשא ומתן נראה קצת תקוע ואני מת לקדם אותו. מת כבר לגמור עם זה. נשבר הזין כבר. אבל לזה לא ציפיתי. כתף קרירה מצד עורכת הדין שלי. תגובות צוננות. מעכבת התכתבויות, אצלה הכל על מי מנוחות ואני בלחחחחחץץץץ, חבל על הזמן. ואז אני מריץ סרטים. הרי כל הזמן אומרים: תזהר מעורכי דין, הם רק רוצים למשוך למלחמות, מזה הם מתפרנסים, הם רוצים דם. (ואני, באמת באמת, ממש לא רוצה דם. רוצה לגמור עם זה). מצד שני, אני חושב, רגע, אולי היא צודקת? הרי בשביל מה שכרתי אותה? בדיוק בשביל זה, לא ככה?. אני רוצה שהיא תגן עלי מעצמי. מהקלות בה אני מוותר, מתפשר.

כוסאמק, מה אני עושה? חייב לפתור את זה!

ואז באה "א' זה אבא" לעזרתי! יש! בקבוצה יש לא מעט עורכי דין. אז פניתי לשתיים בפרטי. רציתי לשמוע Second Opinion. אחת נתנה לי את דעתה און-ליין אבל השניה, שני, אומרת לי, תשמע, אין לי זמן כרגע לענות לך, אבל אני מארגנת היום מפגש לגרושים\גרושות. אני אסביר לכם קצת על התהליך, על החוק, על הנורמות, בתי משפט, בקיצור כל מה שתרצה לדעת. רגע רגע רגע, וכמה זה יעלה לי? אני שואל. תבוא תבוא, נו, לא יעלה לך גרוש.

אז מה, אני לא אבוא? ברור שכן. פחות או יותר עשרה אנשים. כל אחד סיפר קצת את הסיפור שלו ולמה הוא בא לפגישה? סיפורים לא פשוטים בלשון המעטה. שוב: פרופורציה. הכי נגע לליבי סיפור של גברת צעירה שבעלה נטש אותה שבועיים אחרי לידת הבת הבכורה שלהם ולדבריה "קרע לה את הצורה" בבתי משפט. מה שהדהים אותי הוא ששני לקחה את ההסכם, קראה אותו בעיון ואמרה לגברת, שמעי, אין לך על מה להתלונן. אין לך מה לערער, חבל על הכסף שלך. (והלא היא יכלה ברגע לקחת אותה תחת חסותה, לעשוק אותה, שוב. אבל לא, היא נתנה לה עצת חינם, ועוד כזאת שלא נעמה לאוזנה, יישרה אותה).

בקיצור, מפה לשם, שני גם הציעה לכל אחד מהמשתתפים פגישת יעוץ אחד על אחד ח-י-נ-ם. לא, אין דברים כאלה. הרי, זה בדיוק מה שהייתי צריך. שלושה ימים אחרי זה, לפנות ערב כבר התייצבתי במשרדה. שטחתי בפניה את כל ההסכם המתגבש, את ההתלבטויות שלי, מול ההסכם, מול עורכת הדין שלי. שני יישרה אותי. התוותה לי את הדרך, סידרה לי את הראש. נטולת כל אינטרס. מה שקרה הוא שאני ציפיתי או קיוויתי שהיא תגיד לי תעשה ככה וככה אבל היא אמרה לי בדיוק את ההיפך.

ואז בלב שקט המשכתי במסע שנגמר די מהר לאחר מכן. לשביעות רצוני? לא יכול להגיד את זה. לא חושב שמישהו יכול להגיד את זה. והלא אנחנו במצב של Lose-Lose situation קלאסי. אין מנצחים רק מפסידים. אני רק מרוצה שהצלחנו, שנינו, לא להגרר הלאה לתהומות עמוקים יותר.

כל התקופה השיר הבא לא יוצא לי מהראש.

[youtube hAX2ku9ifEs nolink]