מחול וצילום במוזיאון רמת גן

כמי שעוסקת בצילום בכלל ובצילום מחול בפרט, הייתי סקרנית לראות את תערוכתו של יצחק נופך מוזס במוזיאון רמת גן, "וריאציות צילום על ריקוד". יצחק נופך מוזס נולד בתל אביב ב-1938. בשנות השישים, למד בבלגיה צילום תעשייתי ומשנת 1970 היה צלם עיתונות ועורך צילום "בידיעות אחרונות" וממובילי המעבר לצילום הדיגיטלי בעיתון.

יצחק נופך מוזס - וריאציות צילום — יצחק נופך מוזס – וריאציות צילום

הצילומים של נופך מוזס לוכדים רגע מחולי ייחודי. נראה כי למרות מוצאו בצילום האנלוגי צלח את המעבר לעולם הדיגיטלי והתיידד עם תוכנת הפוטושופ אשר מאפשרת בקלות יחסית ליצור עיבודים יפיפיים לצילומים. רוב הצילומים מופיעים בגרסת מקור וכן בשניים שלושה עיבודים שונים, כאשר סוג העיבוד (קוים, כתמים וכו') חוזר על עצמו. כל עיבוד בפני עצמו מרשים ונותן מראה ציורי–רישומי שונה.

אחד ההבדלים בין ציור לציור הוא האדישות של המצלמה, לעומת בררנות העין. המצלמה קולטת כל אשר נכחה, בעוד עין הצייר, גם אם תראה פרטים נוספים, תוכל לבחור להשמיט את חלקם וליצור קומפוזיציה חדשה. אחת מחולשותיהם של כמה מהצילומים המעובדים הוא חוסר הבררנות הזה, בו גם פרטים שוליים (כמו גוף תאורה בקדמת הצילום) נותרים בעיבוד.

יצחק נופך מוזס - וריאציות צילום על ריקוד — יצחק נופך מוזס – וריאציות צילום על ריקוד

מרות יופיים של הצילומים והעיבודים, נותר בי ספק לגבי אופן ההצגה שנבחר – הצגת הצילום ולידו הווריאציות המעובדות. אינני בטוחה שהופעתם אחד ליד השני מוסיפה עניין או הרמוניה, אם נשאר בתחום הדימויים של המוזיקה שממנה נשאבה כותרת התערוכה. נדמה כי הצגה של עיבוד נבחר מכל צילום הייתה יכולה להיות מעניינת יותר ואולי אף להוסיף אמירה, מעבר ל"מצא את ההבדלים" שאנו נוטים לעשות מול התמונות בווריאציות השונות.

בביקור במוזיאון רמת גן תוכלו לראות עוד מספר תערוכות – במיוחד אהבתי את העבודות באוסף המוזיאון:

תערוכת צילום נוספת נמצאת בקומה השנייה – "ימי התום", צילומיו של אברהם בן נפתלי. אילו הם צילומים ישירים, שצולמו על ידו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. כחלק מתיעוד חייו באותה תקופה. יופיים הוא בפשטותם ובכוחם הנוסטלגי – נופי הארץ, השירות הצבאי, אירועי חגים, בילוי ופנאי ובני משפחתו של הצלם. ללא יומרה גדולה הם מספקים הצצה לחיים בארץ באותם שנים.

אברהם בן נפתלי - ימי התום — אברהם בן נפתלי – ימי התום

בקומת הקרקע נמצא את תערוכתו של גרשון קניספל "שנות ה-50", אשר מציגה מבחר מעבודותיו בשנות החמישים של המאה ה-20. קניספל, אשר עלה לארץ מגרמניה ולמד בבצלאל, חילק את חייו בין ישראל לברזיל בה הוא פועל כיום. באמצעות ציוריו ניסה לעורר מודעות למצוקתם של העולים במעברות העוני, באוהלים ובפחונים שבהם ניתן להם בקושי המינימום הדרוש לקיומם היום-יומי במדינת ישראל הצעירה וחסרת האמצעים.

הביקור במוזיאון מפגיש אותנו עם עבודות יפות רבות. עם זאת, הרושם שנותר אקלקטי ומעלה ושאלות על הקריטריונים לבחירת התערוכות בתערוכות והקשר ביניהן, שלא מצאתי להן תשובה.