מחברת הטוב

לפעמים, כשמזג האויר הפנימי סוער במיוחד, אני חוזרת ל"מחברת הטוב" הקטנה והיפה שלי וכותבת בה דברים קטנים שמעלים בי חיוך. פעם זה נראה לי בלתי אפשרי למצוא רגעי אושר קטנים כשהכל קודר בחוץ. עם הזמן והתרגול, המוח שלי התחיל לבקש ממני למצוא את זה. היום הוא כבר לא מוכן להסתכל על הכל שחור. ביחד עם הלב והנשימה הם מראים לי שיכולה להיווצר גם קשת בענן בתוך כל הסערה.

יש להן את זה. קטניות. צילום מורשה מתוך ויקפדיה

לפני שנה בערך, מישהו פנה אליי דרך אתר כתיבה שאני רשומה בו וביקש ממני לכתוב לו נאום פתיחה לכנס גדול שהוא אירגן, הקשור בנושא חזון בחינוך. הוא ביקש שהנאום יהיה  מקורי ושונה, שיכניס לכל אנשי החינוך שישתתפו בו התלהבות רבה ומוטיבציה לחולל שינוי.

ידעתי שאעמוד במשימה בזמן ואכין נאום טוב, למרות הזמן הקצר שהוקצב לי.

ככל שחשבתי וחיפשתי מאמרים בנושא, ראיתי שזה לא כל כך פשוט למצוא חומרים מקוריים. הכל כבר נכתב, יש הרבה סיפורי חזון, ושום דבר לא נראה לי מקורי.  נקלעתי למבוי סתום. התאמצתי לחשוב מחוץ לקופסא, וככל שהתאמצתי יותר, כך נאטמתי לגמרי.
התייעצתי עם אנשים שהכרתי, נכנסתי לסירטוני הדרכה וכל מה שעלה לי נראה נדוש מאד.
נכנסתי ללחץ, איך התחייבתי למשהו שלא הצלחתי לעמוד בו, איך אני יכולה לאכזב מישהו שכל כך בונה על הנאום הזה?

יצאתי לסיבוב מחוץ לבית, אולי אצליח לחשוב טוב יותר בחוץ. לא הייתה לי תקווה גדולה.  כל המחשבות שעלו לי היו קשורות לחוסר הצלחה, להבטחות שווא שאני לא עומדת בהן ועוד הלקאות עצמיות למיניהן. לקראת סוף הסיבוב, כשכבר הייתי מיואשת לגמרי פגשתי שכנה, מנכ"לית של חברה מאד גדולה ומצליחה. לא יודעת מדוע עלה לי הרעיון לשאול אותה, אם יש לה איזה סיפור על חזון, אבל כנראה מרוב יאוש, כבר לא היה איכפת לי. היא נתנה לי סיפור מדהים של הצלחה שנחשפה אליו באופן אישי בכנס שהיא הייתה בו ביפן, שאחריו פשוט מה שנשאר לי זה לנשק לה את הידיים.
הגעתי הבייתה, כתבתי את הנאום הכי טוב שיכולתי, שלחתי אותו וכמות המחמאות שקיבלתי הייתה אדירה.

מחברת הטוב

יש לי בתיק מחברת, כל פעם היא מתחלפת, משנה צורה, גודל, עיצוב. "מחברת הטוב" אני קוראת לה. עד לפני כמה שנים כל דבר טוב שעלה לי נשמר בראש,  עד שהחלטתי,  שכשהדברים כתובים, אני מודעת אליהם יותר.
אין בה סיפורים, השתפכויות (זה במחברת אחרת), התלבטויות, רק נקודותאור עם דברים טובים שקרו לי במהלך היום.

הנאום שהצלחתי לכתוב הוא דוגמא אחת לכך, שגם במצב של לחץ ומצוקה, קרו לי דברים טובים מאד. רק תוך כדי כתיבה במחברת שלי שמתי לב אליהם. לדוגמא:

  1. דרך  הכתיבה שלו נחשפתי לשכנה שלי שלא הכרתי כל כך טוב עד לאותו רגע והיא הייתה מוכנה להקדיש מזמנה ואפילו לקרוא את הנאום לפני ששלחתי אותו, כדי לדייק את הפרטים.
  2. בנוסף, נחשפתי לעצמי, ליכולת שלי להצליח בסוף.  שכשנפתח פתח קטן, הכל כבר זרם לי כל כך טוב והנה החזרתי לעצמי את האמון בעצמי.
  3. כתבתי נאום מקורי ומעולה, שלאחריו קיבלתי פניות לכתיבה של נאומים נוספים

נוכחתי לדעת, שדברים מסתדרים. תמיד העזרה והפיתרון באים מאיפשהו, בדרך כלל זה ממקור לא צפוי.

"מחברת הטוב", אני כל כך אוהבת ומוקירה אותה. אני לא צריכה לעבוד קשה כדי למצוא את הדברים הטובים, ברגע שאני מכוונת אליהם, הם מגיעים לבד.  הכתיבה בה עושה לי טוב, במיוחד בתקופות יותר קשות, כשמזג האוויר הפנימי סוער במיוחד.

זאת המחברת שלי:
מחברת הטוב

לחלוף על גלי הרגע

עד לא מזמן חייתי בתחושה, שאם לא טוב בנקודת זמן מסויימת, או שמשהו קשה, כך זה יישאר תמיד. התקשיתי להפנים, שמדובר במצב משתנה, שכעת אולי רע ועוד כמה ימים, או אפילו עוד כמה שעות הוא עשוי להשתנות, כמו מזג האויר.

על כרית המדיטציה נוכחתי לדעת, שרגעים קשים או רגעים טובים הם רגעים חולפים, וככל שאהיה נוכחת בהם, כך אצליח לחוות אותם טוב יותר, לטוב ולרע, לעצוב ולשמח.
מהנוכחות הזו בכל רגע, למדתי לקבל גם רגעים קשים ועצובים ולא לפחד מהם, לא לברוח מהם.

דווקא במקומות לחוצים או כואבים, כל דבר שנראה טיפה טוב, כבר מעודד אותי ואני כותבת אותו ב"מחברת הטוב". זו יכולה להיות שיחת טלפון קטנה עם חברה, משהו קטן שהצלחתי בו, חיבוק, מילה טובה. כשאני מסתכלת בסוף אותו יום על כל מה שכתבתי בה, אני נדהמת כמה דברים טובים קרו בתוך כל היום הרע הזה.

אני לא כותבת במחברת לצורך תיעוד, אלא לצורך מודעות. כשאני רושמת בנקודות דברים טובים, אני  פתאום שמה לב, שבעצם לא הכל כזה גרוע. איזה כיף, אני אומרת לעצמי. יום  שהיה נראה בתחילתו כזה שחור, פתאום בסופו מקבל גוונים ורודים, אני מאפשרת לזה לקרות.

קחו מחברת וצאו לדרך

אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש ימים גרועים, שאי אפשר לראות בהם את הטוב. אם הייתי עושה סקר ושואלת אנשים, תגידו לי דבר אחד טוב שקרה לכם ביום הזה, רבים לא היו מצליחים לענות על זה ברגע הראשון. ברגע השני היו מהססים, ואולי אחרי לחץ קל היו מוצאים משהו טוב אחד. לא כולם כמובן, יש כאלה שבא להם טבעי למצוא דברים טובים תמיד, אלא שרובנו לא כאלה, לפחות לא נולדנו כך.

אפשר לטפח את המוח שלנו לחשיבה חיובית. זה עניין של אימון. בתור התחלה, קחו מחברת, פנקס, פתק, לא משנה מה ותרשמו בו כל יום שלושה דברים טובים שקרו לכם. הפסימיים שבינינו ישר יקפצו ויגידו , שאי אפשר למצוא כל יום דברים טובים. אני מבטיחה לכם שאפשר. זה פשוט מונח על הרצפה, רק צריך לאסוף את זה.
לא צריך לחפש את הדברים הגדולים, תתחילו מדברים קטנים קטנטנים שהעלו לכם חיוך קל. ככל שזה יהיה במודעות, תמצאו יותר ויותר דברים טובים, וכמי שמאמינה שטוב מביא טוב, מאמינה שברגע שתתחילו לחשוב טוב, דברים טובים יקרו לכם ולסובבים אותכם.

מאחלת לכם להיות טובים לעצמכם, לסובבים אותכם, לעולם כולו ולמלא מלא מלא מחברות טובות.

בסוף הכל יחזור אליכם במנות גדושות של טוב ואהבה.

גנדי

שבת שלום

מיקה אפלבאום

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.