מזל טוב

לכבוד בר-המצווה של האחיין שלי: כתבתי לעצמי את מה שהייתי רוצה לאחל לעצמי בגיל 12. וגם מה שאיחלתי לו.

אמרו לי שהרבה זמן כבר לא כתבתי. חגיגות בר-המצווה של האחיין עוררו בי זכרונות.
אז כתבתי את מה שהייתי מאחלת לעצמי אם הייתי כותבת לעצמי את הברכה לבת-מצווה שלי:

לאיזמרלדה היקרה

מזל טוב לך.

  • אל תתבאסי מזה שאמא שלך אמרה ש"השמנת וקצת התעגלת בפינות" ולכן היה לך קשה למצוא בגדים לאירוע. בסופו של דבר היית מתוקה להפליא בגופיית-פסים וחצאית שבחרת.
  • אל תקנאי בשמלה שקנו למלכת הכיתה. בסוד אספר לך ש"ראש אינדיאני" לא יחזיקו מעמד זמן רב לפני שייסגרו לנצח. ובינינו? צהוב לא מחמיא לאף אחת. בטח לא צהוב-עם-נקודות-שחורות.
  • אל תהיי מוטרדת מזה שאת כמעט הכי נמוכה בכיתה ובתמונות הקבוצתיות שמו אותך קצת מקדימה. זה ייקח כמה שנים, אבל בסופו של דבר את תעברי כמעט את כולם.
  • אל תהיי עצובה מזה שאת היחידה שעדיין לא לובשת חזייה. תשכחי את מה שאמרה המטפלת למתאמת-חזיות בלחש, אבל את שמעת ("אני לא יודעת אם יש לך משהו קטן כל-כך"). מבטיחה לך שיום אחד תתגעגעי לימים בהם היית יכולה לקנות חזיות בסופר-מרקט.
  • תשמחי. תצחקי. תרקדי. תאהבי.

כמה אני אוהבת אותך.

לאחיין היקר

תודה גדולה לכל החברים בסלונה שעזרו ונתנו רעיונות לקטעים אומנותיים. בסוף הקשבתי למי שאמר שכדאי רק לכתוב לבד. ידעתי שעוד מעט זה מגיע והברכה שלי עדיין לא מוכנה.
אז הלכתי לשים את הראש על ספה. כשקמתי, הברכה פשוט כתבה את עצמה.
והנה מה שהקראתי אתמול. יום שישי. קצת משפחה אהובה וחברים מקסימים. עוגות שאמא הכינה ורוח של ים תיכון וריח של שקיעה יפואית.

בר מצווה לך, זה 13 שנה של

  • מסטיקים (בעיקר "הובה-בובה". תשאלו את יניב אם זה נכון שאפשר להכניס לפה חבילה שלמה בבת-אחת).
  • גרעינים. ועדיף שחורים. לפצח עם אבא כשרואים סרט.
  • אם כבר סרט – אז של ברוס לי. או הבן שלו. (פעם יניב אמר לו "ראיתי את כל הסרטים שלך". "אה, זה היית אתה?" הוא שאל).
  • פלייסטיישן. והחלפות בפיסיגיימז. כמו גרביים, למה להחליף כל שבוע אם אפשר להחליף כל יומיים?
  • כסף. עדיף לא מטבעות, כי כבר כשהיה בן שש אמר לי עליו האקס "את רוצה להביא לו כסף זר? אין לך מה לשמור לו מטבעות. הוא אוסף רק שטרות".
  • טאקוונדו או נינג'טסו או אגרוף פיליפיני או שיטת קרב מתוחכמת ועדיף עם נונצ'קות ואל תשאלו אותי איך בדיוק נלחמים בזה.
  • ועילי ויותם, ורומי וקארה, והגר, ואדם וסאם, וורדית ואילי, ואינה ומעייני….

תוך יום הפכת לנו מתינוק שהכריז על נוכחות עוד בבטן אימו, ויצא משם דומה שתי טיפות מים לאבא שלו, לילד מקסים.
אחד כזה שמחבקים ומנשקים – כן, זה היה פעם- ומספרים לו סיפורים, ושומעים ממנו על העולם.
ואם אפשר גם קצת על גיאוגרפיה, נדל"ן ומט"ח והיסטוריה (איך באמת הוא ידע מי זה היטלר כבר בגיל שלוש? ועל התקופה הכחולה של פיקאסו כבר בגיל ארבע?)
אתה ילד גדול שיודע ומבין ואכפת לך מהעולם ומכולם. תמיד שואל ולא שוכח: מה שלומך ואיך היה באופניים היום ואיך היה הטיול וידעת שיש כבר עונה חדשה של מד-מן?
כולם אוהבים אותך. גם אני.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.
כך זה נראה בסוף. לפחות מבחינת האורחים הצעירים.