מזונות – מה שצריך לדעת

מזונות - מה שצריך לדעת

מזונות - מה שצריך לדעת

ככלל, מזונות הינם סכום כספי הניתן בין בני זוג אשר אינם חיים המשותף ולהם ילדים משותפים, או לחילופין – הם מצויים בהליכי פרידה ו/או גירושין. מזונות אלו מובאים בדין הלכתי וקיימים עד ימינו, עם התאמות שהוסיף המשפט הכללי. על פי ההלכה ממנה נשאבו עקרונות המזונות בישראל, מדובר בתגמולים המשולמים על ידי האב, המפרנס העיקרי, לשם סיוע כלכלי לילדיו ולאשתו.

מזונות ילדים שונים ממזונות אישה, הן בדבר חיובם, והן בתקופה שבה משולמים – ועל כך נפרט בהמשך. יש לציין כי כיום ישנו שינוי הנוגע לחבותו הבלעדית של האב במתן מזונות. לאחרונה, ניתן לראות כיצד מטילה הפסיקה על נשים, מזונות, וזאת כאשר ילדיהן אינם גרים עמן במשותף, לדוגמא – במשמורת בלעדית אצל האב (אם כי יש לומר שהדבר חריג בתפיסה בישראלית ובכלל) וכן במשמורת משותפת, שם ניכר אי השוויון לאבות ששילמו מזונות, למרות שילדם שהה עימם במחצית השבוע. עם זאת, יוער כי בפסק דין תקדימי, הוחלט על חלוקת הנטל בין שני ההורים, כאשר מדובר במשמורת משותפת והילדים בגילאי 15–6 (על משמעות הגילאים במזונות – בהמשך). כמו כן, במאמר שלפניכם/ן נסקור: מהם מזונות ילדים, מהם מזונות אישה ומהם מזונות "מעוכבת".

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

מזונות ילדים:

לרוב, בעת פרידה או גירושין של שניים, ושינוי אורח חייהם של הילדים המשותפים, יש צורך בהסדרת מגוריהם ובחירת הורה משמורן, שהוא ההורה האחראי באופן שוטף על טיפול בילדים. יש להפריד מאפוטרופוס: אלו, באופן טבעי, הם הוריו של הילד. במקרה זה, ההורה שאינו משמורן, יעביר תשלום דמי מזונות לאותם ילדים, במטרה לסייע בגידולם. ככלל. תשלום המזונות, גם על פי היהדות, מתחלק לפי גילאים, כדלקמן:

גילאי 0 ועד 6: "קטני קטנים"– כאמור, בגילאים הללו הילדים שוהים אצל האם. בהתאם לחזקת הגיל הרך –ילדים עד גיל 6 יעברו למשמורת בלעדית אצל אמם, אם כי ניתן לראות שהפסיקה מרחיבה – ובשנים שבהן האם תהיה הורה משמורנית מועדפת, אזי חובת המזונות תהיה באופן מוחלט על האב.

גילאי 6 ועד 15 – מתחלק לדין חובה מוחלט על מזונות, בכל הנוגע להתפתחות תקינה של הילדים, ולדין צדקה, הנוגע להוצאות נוספות, כמו מותרות. אותם מותרות ייבחנו לפי אורח החיים המוכר של הילדים וכן לפי יכולתם הכלכלית של הוריהם.

גילאי 15 ועד 18: על פי ההלכה, אין חובה למתן מזונות בגילאים הללו. בישראל קיימת חובת מזונות, אם כי היא מופחתת כמעט בשליש, וזאת בהתאם לאורח החיים של ילדים בגילאים הללו: ילדים לומדים, ולכן הם לא מפרנסים את עצמם. חשוב לציין כי פסיקה ישראלית מאפשרת מתן מזונות לאחר גיל 18, וזאת בהתאם להווי הישראלי, שהוא שירות בצבא, ואז יוכלו להאריך את מתן המזונות עד לאחר תקופת השירות הצבאי, מכיוון שאין באפשרות החייל לפרנס את עצמו וכן הוא נתמך בהוריו.

מזונות אישה:

על פי הדין הדתי, בעת הליך גירושין של בני זוג, יכול גבר להיות חייב במזונות אישה, שהם מזונות המשולמים לאישה, על מנת לכלכלה בתקופת הליך הגירושין ועד מתן הגט. הסיבה לכך טמונה בהגדרת האישה באותה תקופה, עדיין כאשתו של הגבר, והוא, על פי ההלכה והתחייבות הכתובה, מחויב לכלכלה.

כיום, מזונות אישה יינתנו רק כאשר לאישה קיימת תלות כלכלית בגבר (אינה מתפרנסת בכוחות עצמה ולא יודעת או אינה בשלה לעשות כן), ולכן, מטרת המזונות הללו היא להכינה לחיים שלאחר הפרידה, לשיקומה וסיוע בהחלת החיים העצמאיים. גם במשפט האזרחי על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אימצו את העיקרון למקרים של תלות כלכלית של אישה. אלו יקראו מזונות אזרחיים או מזונות משקמים, וזאת בהתאמה לתכליתם. במקרה הנ"ל, פסיקת המזונות תהיה במקרים חריגים יותר, של תלות האישה בגבר.

מזונות מעוכבת:

במקרים של סרבנות גט, כלומר, כאשר הבעל מסרב להעניק לאשתו גט ולשחררה מחיי הנישואין עמו, מוקנית לבית הדין הרבני הסמכות להטיל הגבלות, במטרה להוביל למתן הגט. חלק מההגבלות הינן: שלילת רישיון, קנס כספי, ואף לעיתים כליאה מאחורי סורג ובריח. מלבד אלו, ניתן לקבוע "מזונות מעוכבת". אלו מזונות המוענקים בכל תקופת הסירוב, במטרה להבטיח את קיום האישה.

לסיכום:

מתן מזונות אמנם הגיע מדין דתי, אך אין ספק שתכלית מתן המזונות עומדת בקו ישר עם עקרונות שוויוניים וראויים, לדוגמא – טובת הילד. בכל הנוגע למתן מזונות, יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לכוון בהגשת הבקשות או תגובה להן וכן בסיוע עם גובה המזונות, בהתאם לנסיבות.