מותק הוא קרא לי

״מותק, עוד קצת הנחה וההצעה הזו שלך". "אהה וסליחה שקראתי לך שוב מותק, אבל זה בסדר נכון?…

הוא – הבעלים של עסק שאם הייתי כותבת את שמו, כולכם הייתם מכירים ולהערכתי לפי איך שזה נשמע מבעד לאפרכסת כבר חצה את גיל שבעים.　

אני, מפיקת אירועים שהוא שמע עליה ממישהי, התקשר וביקש הצעה לפרויקט קטנטן.　

הוא – עוד אחד מאלה שפגשתי בעשרים שנה האחרונות שחושב שיכול לקרוא לי ״מותק״ ולהשתמש בכל מיני אמירות כדוגמת: "יש לי הצעה הרבה יותר זולה״, אבל אני רוצה אותך... את נשמעת משהו מיוחד״, ולא, אני נשבעת לכם, אני לא עובדת בשיחות ארוטיות, אני בסה"כ מפיקה מנומסת.　ערב קודם לשיחה ההזויה הזו, צפיתי באילנה דיין מראיינת באופן חשוף וכנה את א׳ ממשרד התחבורה, זו שכשהתחילה את דרכה הייתה הדוברת של קצב, זו שנאלצה לסבול מהטיזינג הדוחה של הבוס שלה, נאלצה לשתוק בכדי להתקדם, לסבול את ההערות הדוחות שלו אליה. ״ידעתי שהקריירה שלי שעוד לא התחילה תיגמר אם אתלונן עליו״ היא סיננה בקול חלוש למצלמה.

אני בטוחה שכל אחת מכן, נשים קרייריסטיות, חזקות, יפות ומשפיעות, הרגשתן במהלך הקריירה לפחות פעם אחת שאתן א׳. הולכות בין הטיפות, מסירות מעליכן בנימוס כל מיני טפילים שחשבו שהם יכולים לנצל את הכוח והמעמד שלהם בכדי לכבוש אתכן, בכדי להוציא ממכן משהו.

אני בטוחה שאתן מכירות את ההרגשה הזו של לוותר, לא להכניס לו באותו רגע לאידיוט הזה שחושב שאני המותק שלו, לבלוע את הרוק, לגלגל את העיניים, לעיתים לשתף פעולה עם הטיזינג הזה, שברור לכן היטב שלא יוביל לשום מקום, מלבד אולי יוביל אתכן קדימה, להשיג עוד משהו שעמד בדרככן.

יכולתי ממש להתחבר לכל מילה שלה של א', אישה חזקה, בעלת דעה, אישה שלא מפחדת לבלוט בעולם העסקי שנשלט לצערנו ברובו בידי גברים, אישה שנאלצה לספוג השפלות, שאולי למתבונן מן הצד היו נראות קטנות, לא משפילות, אבל בה הן פגעו.

יכולתי ממש לראות אותה בתחילת הקריירה שלה, נאבקת, מנסה לטפס על הקיר החלק בדרך להגשמת השאיפות שלה, נתקלת בחלאה בדמות שר בממשלה, מי שאמור לייצג אמינות, כבוד, דרך ארץ, ערכים, מנסה להתחיל איתה, משתמש בכוח האדיר שהצליח להשיג בדרך זו או אחרת. והיא, צריכה להפעיל שיקול דעת חד וקר, רוצה להמשיך לטפס על הקיר?, תבלעי את החרא, תתעלמי, תמעיטי בערך ההשפלה שעברת, תסתכלי קדימה.

לפני בערך 15 שנה, בתחילת הקריירה שלי, הייתי אז מפיקה צעירה וחסרת ניסיון. הלקוחות היו עבורי אלוהים חיים (האמת שגם היום…), הייתי חדורת מוטיבציה ולא ראיתי בעיניים (גם זה לא ממש השתנה עד היום…)

הוא – היה סמנכ"ל שיווק של אחת מחברות כרטיסי האשראי הגדולות.

אני – רציתי מאוד שהתקציב שלו יעבור לחברה שבה עבדתי בזמנו.

הוא – ידע את זה היטב.

אני – הייתי מוכנה לסבול את ההערות והאמירות שלו.

הוא – ניצל את זה, התקשר אליי במשך חודשים, כל יום, כל הזמן, בכל שעה שנראתה לו נוחה, שלח לי קלטות לרכב עם שירים שלא השתמעו לשתי פנים, יזם איתי עשרות פגישות סרק, רק בשביל לשתף אותי בכל מיני רעיונות והגיגים מטורפים שחלפו במוחו (לדוגמא על הקטע המטורף שהיה לו לטענתו עם לק של נשים בציפורני הרגליים שלו…שחשב שכל כך ארצה כבר יום אחד לראות…).– מצאתי את עצמי הולכת בזהירות בין הטיפות, לרגע משתפת פעולה עם הטיזינג שלו, לרגע נמלטת על נפשי, מנסה לא לאבד את הסיכוי שתצא מזה עסקה ובטח שלא לחצות קווים של מעבר לשיחה (הוא היה אחד הדוחים, כך שאין סיכוי שזה היה קורה).

מאז, התמודדתי עם עוד כאלה. כן, אין ספק שלפרקים הייתי א' במהלך הקריירה שלי.

א' טענה בראיון לאילנה דיין כי מעולם לא חשבה להתלונן על קצב, עד שלא שמעה שא' אחרת העזה לעשות זאת ושאולי אותה אמיצה צריכה תמיכה, גיבוי, צריכה שעוד מישהי תעמוד לצידה ותעיד.

אני תוהה בלבי, אם אותה א' הייתה היום בתחילת דרכה, מנסה לטפס על הקיר החלק, האם הייתה נחשפת ומספרת את שעבר עליה?, או אולי ממשיכה כמו רבות אחרות לשתוק, ללכת בין הטיפות?, מבינה שהטיזינג הזה הוא חלק מהקריירה שלה?

כל הזמן אני שומעת את המצדדים בגרסא שלפיה לכל טיזינג יש שני צדדים. זה בהחלט נכון, השאלה היא רק עד כמה את חזקה, מניפולטיבית, מתוחכמת בכדי לעמוד במכשולים האלה שניצבים בדרכך. עד כמה את חזקה בכדי להגיד לא, בכדי להבין איפה עובר הגבול בין השיתוף פעולה שלך איתו, זה שעוזר לך להשיג את מבוקשך, לזה שיפגע בך ויהרוס לך את החיים.

תודה לך אלוהים שלי שעמדת שם תמיד לצידי, סייעת לי להיות חזקה, מניפולטיבית, קרה, מתוחכמת, אל מול אותם מקרים בהם נאלצתי ללכת בין הטיפות, בין המילים, בין המחשבות, בין הרמזים.

האיש הזה, הזקן שקרא לי מותק והגדיל להוסיף עוד הערות דוחות, החזיר אותי פתאום לשם. כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בסגנון הזה, המנסה לפתות, המשתמש באמירות שהן לא לעניין. איכשהו נראה לי שהדור הצעיר של המנהלים, לפחות אלה שאני עובדת מולם, הוא דור אחר, מנומס, מכבד, שוויוני, כזה שבעולם שלו טיזינג דוחה שכזה לא קיים. אולי אחרי שדור המשה קצבים למיניהם ייעלם, נמצא את עצמנו בעולם שוויוני, מכבד, מעריך, או שאנחנו עוד לא שם?

אני תמימה?, אולי רוצה להיות כזו.

תהיו חזקות נשים יפות, אל תוותרו. אתן מתוחכמות וחכמות. צריך רק לזכור להשתמש בזה ברגע הנכון!

שלכן, אני.