אני ואתה (אולי) נשנה את העולם

לפני שנתיים הייתה אמירה שקטה אבל דומה. היא לא עוברת ובכל זאת חשוב שיידעו כולם…. לא הכל גרוע. יש כאלה שאוהבים את מה שהם עושים – שרואים בתלמידים בני אדם שצריכים הכוונה, שצריכים להיות בני אדם לפני שהם לומדים היסטוריה או תנ"ך….שלא יהיו אי הבנות – הם צריכים גם פרק בתנ"ך וכו' , מתמטיקה – אבל אי אפשר לתלות את כל האשמה במערכת החינוך, צריך לזכור שיש גם בית. אני לא מאשימה, אני לא מכוונת ואומרת שמישהו אחראי לדרך ולצורה שהמערכת נראית, אבל גם מקומם אותי שיש אצבע מאשימה כמעט רק לכיוון המורים ומערכת החינוך. חברים – יש עוד פקטורים במערכת. צריך לקחת את כולם בחשבון אם רוצים שהמערכת תשתנה. זה לא טנגו שצריך רק שניים. זוהי מערכת שכולם זקוקים לכולם כדי שהדברים ייראו אחרת. אני אומרת את הדברים כמי שחוותה את המערכת ורואה את הדברים ממקום אחר היום אבליש לה נגיעה במערכת כולה. כולנו אחראים למערכת – כל אחד ממקומו הוא. דברים ייראו אחרת – אני כמעט בטוחה.

בחורה עם מחשב נייד

יש גם מורים אחרים, לא את כולם אנחנו מתעבים. לא  כולם לא שווים .יש כאלה והם לא מועטים שנמצאים במערכת כי הם אוהבים את מה שהם ואת מי שהם נמצאים בתוכה והם לא מועטים . ברובם הם אוהבים את התלמידים והם חושבים שהם עושים עבודה טובה היו רוצים שגם את ילדיהם ילוו מורים מהסוג הזה.
מקומם אותי מאד לקרוא, לשמוע ולדעת שיש כאלה שחושבים שחלק מהמורים בורים, שבעצם מורים עובדים בהוראה בגלל החופשות, שאין שום עבודה אחרת שהייתה מכבדת את המורים, שבעצם לא ממש אכפת למורים מה קורה לתלמידים חצי דקה אחרי הצלצול וכו'.
אני  רוצה כאן למחות !! אני  רוצה שתדעו שיש גם אחרת !!!!
חלק מהמורים  הגיע אל המערכת פשוט כי יש מורים שמאמינים שאפשר אחרת. בתקופה שהייתי בענף משיק להוראה תיכונית – אני יכולה לומר שיש גם מורים מזן אחר, יש מורים שאוהבים את מה שהם עושים, שהם בקיאים במה שהם עושים, אוהבים את הדינמיקה, אוהבים לפעמים לפגוש אותם לפעילות אחר הצהריים – נכון, זה לא בשגרה, אבל חשוב לציין שיש.
אני פוגשת אותם אחרי כיתה י"ב, אני אוהבת שהם פוגשים אותי במקרה גם בניו יורק אחרי עשר שנים   וצועקים מקומה שלישית –  את עוד זוכרת אותי?? ..:) כן, אני זוכרת אתכם, אתם לא רק מספר ביומן. כן, למרות לא – מעט שנים, למרות הפעילות המיוחדת, למרות שעברו המון תלמידים, לרובכם שמורה פינה חמה בליבי, רובכם פרטתם שם על המיתרים – כל אחד בדרכו שלו.
זה אולי מפתיע, זה אולי אחר ושונה – אבל תאמינו או לא – אם תחפשו תראו שזה לגמרי לא חריג, זה אפשרי, זה גם מצוי לפעמים – אבל כמובן שזה רצוי. זה רצוי ואפשרי.
כייף לקרוא בין דפי הפייסבוק שאיזו סטודנטית שהדרכתי שגרה כבר שמונה שנים בתאילנד מחפשת אותי…כנראה שבכל זאת עשיתי משהו אחד קטנטן טוב אם נשארתי חרוטה בזכרונה ובליבה. כן, את צודקת אודליה – הייתי לידך ואיתך ברגעים ובימים של שבר וגם ביום שהתחתנת.
כנראה שהיה שם משהו בתוך המערכת הענקית, בתוך השכבה, בתוך הכתה, במערך ההדרכה – כי גם אחרי שבגרת וסיימת יב' – ביקשת ממני שנתיים שלוש אחר כך לפגוש בי כי יש משבר שאת רוצה להתלבט עכשיו וכאן.
אני לא מלאך אלוהים ואפילו לא בן דודו, אני סתם מישהי שנמצאה בזמנו במערכת כמורה ורכזת בשכבה י"ב והיום במקום קצת אחר – אבל עדיין משיק למערכת עצמה.
אני שם כי אני אוהבת את הילדים , אכפת לי למה הילדים האלה, הנערים האלה שבשנה הבאה אתם תפקידו בידיהם רובים כדי שיישמרו על המדינה – למה אתם מאשימים אותם היום בגלל המערכת  או את המערכת עצמה? בשנה הבאה אם תהייה בעייה עם הגדוד – תאשימו את משרד הבטחון או צה"ל ?
אני במקום אחר, בהדרכה מסוג שונה לגמרי – אבל אכפת לי שתלמדו לא רק לקטר אלא לחשוב קצת מחוץ למסגרת. אם המסגרת לא נותנת מענה הגיוני – תלמדו להיות אתם לא רק תפקיד משני. לא חסרים תפקידים, לא חסרות מטרות, יש המון קיטורים והאשמות.
חינכנו אתכם להיות בני אדם, לקחת אחריות, לזכור תמיד את השיר "אני ואתה נשנה את העולם" – אנחנו לא נשנה את משרד החינוך. אנחנו לא נתקן אותו (הבה נהייה ריאליים), הגיע הזמן שתקחו את המושכות לידיים.
אם אתם לוקחים M16 להגן עליי ועל ההורים שלכם – סימן שגם בגרתם ואתם יכולים לקחת אחריות על איך תראה המדינה. לא, אתם לא יכולים לקחת אחריות ולתקן את העולם – אבל אתם יכולים לשים ברקס ולומר עד כאן. עד כאן נתנו קרדיט ומכאן תנו גם לנו להחליט.
יש מורים במערכת כי הם מאמינים ואוהבים ואכפת להם מהתלמידים, אכפת להם מה ייקרה לדור העתיד – כי אתם דור העתיד ואל תלמדו רק לקטר ולהרים ידיים ולהושיט יד מאשימה אל משרד החינוך. נכון, זו רעה חולה ולפעמים צריך לדעת שמשם כבר לא תבוא הישועה.
לא מעט מורים נמצאים במערכת וגם לא מעט תלמידים פעילים בתוכה כי אכפת להם מה ייקרה השנה ובשנה הבאה. אכפת להם כי הם נמצאים ונפגשים על בסיס יומי והם רוצים להרגיש טוב כשהם פוגשים אחד את השני.
כן, זה אולי נשמע חריג, נשבעת לכם שלא. אם תעברו באמת בין בתי הספר ולא תגררו אחרי שמועות אלא תבדקו באמת – תראו שיש….אפשר אחרת, ולא צריך להיות גאון, צריך להיות אדם שאוהב, שמאמין שאפשר אחרת, ולא צריך להיות גאון, צריך להיות אדם שאוהב את המקצוע ואולי אולי …….צריך גם נשמה.
אני  לימדתי והדרכתי גם תלמידים וגם מורים – אני די הרבה שנים בתוך המערכת. לא, לא כל יום אני קמה עם שיר חדש בלב . לפעמים, כמו כולם (אני קצת בנאדם…אתם יודעים) אני קמה עם מצב רוח שהדבר היחידי שבא לי הוא לכסות את הראש מתחת לשמיכה, לסגור את השעון, לכבות את החשמל….ולהתעורר אחר הצהריים עם כוס קפה – אבל זה לא קורה.
זה לא קורה, כי כמו במקצועות אחרים ואולי כאן הרבה יותר – יש לי אחריות על תלמידים וסטודנטים שלא יינהגו תמיד (לפעמים כן)בנימוס ובתרבותיות בזמן של שעה חופשית מהדרכה.
אני מדברת על בית ספר עיוני / מקצועי "רגיל" – בלי שום ייחודיות. ואולי הייחודיות היא בכך שהוא רגיל. למרות שיש לי בכיתה או בהדרכה אולם מלא בתלמידים / סטודנטים – עדיין יש לי מקום להכיל גם אותו – את האחד אם ירצה. להקשיב לשמחות שלו, לשמוע את המצוקות, להקשיב לשקט שלו וגם לשמוע את המצוקות שעולות במילים וביניהן.
תנו לי לחבק במילים את הילדים שלכם. אל תחשבו שאם אני מלמדת עוד עמוד  או עושה בוחן פעמיים בשבוע – הילד ייצא יותר מוכשר ורגוע. הוא לא גם אם הוא / היא יילמדו פחות פרק בהיסטוריה. חשוב מאד שיירכשו עוד כישורי חיים – הרווחתם והרווחנו עוד אדם יוצר, חושב ותורם לחברה ואני חושבת שזה לא פחות חשוב ואולי הרבה יותר……