עבדתי כמנהלת מעון במשך שמונה שנים ונהניתי מכל רגע. אהבתי בכל ליבי את הילדים, עטפתי בחום את הצוות והייתי רגישה וקשובה להורים.
פעלתי להכנת התשתית החינוכית- טיפולית ולאיתור אנשי הצוות המתאימים והראויים ביותר מתוך דאגה אמיתית וכנה לכך שלא יחסר לפעוטות דבר בהיבט הפיזי והרגשי.
רק כשהצטרפתי ל"קואליציה לחינוך מלידה" כרכזת המאבק,הבנתי שהמדינה מתייחסת לילדינו כאילו הם נולדים בגיל 3. לא היה לי מושג שהמדינה בכלל לא מחויבת לאוצרות הקטנים שלנו ולא לוקחת אחריות על הגילאים האלה. הפקרות של ממש!
מדי יום אני נחשפת לסיפורים מצמררים וכואבים. לפני כשנה פנתה אלי ענת דייגי ושטחה בפני את סיפורה קורע הלב. בבוקר היא הביאה את בנה המתוק דויד לפעוטון וכשחזרה לאסוף אותו בצהרים הסתבר לה שהוא איננו… שהוא נפטר! תינוק בגיל 8 וחצי חודשים! ועד היום אין הסבר לנסיבות שהובילו אל למותו. ומנהלת הפעוטון? היא לא טרחה אפילו להתקשר ולהשתתף בצער המשפחה.
ישראל 2018 כל אחד יכול לפתוח פעוטון ללא כל רישוי או פיקוח, גם אם הוא עבריין מורשע.
הידעתם שאין למסגרות לידה עד 3 כל סטנדרטים המחייבים תקינה ובטיחות?
הידעתם שרק 23% מהילדים זכאים למסגרות מוכרות ואילו היתר נאלצים לפנות למסגרות לא מפוקחות במחיר מופקע?
אנחנו ההורים הם בני ערובה של המציאות !!!
כ-80% מאיתנו ההורים יוצאים לעבוד וחייבים מסגרת עבור ילדינו, אבל מה באמת קורה כשדלת הפעוטון נסגרת? האם אנחנו משאירים את הקטנים שלנו במקום ראוי, תקני ובטוח ובידיים מסורות ואוהבות? או שמא הם בסכנה?
אז אני פונה אליכם- הורים, אנשי צוות, מפעילי מסגרות ואנשי אקדמיה מכל קשת החברה הישראלית , הצטרפו למאבק שלנו על זכויותיהם של גילאי לידה עד 3 וחתמו על העצומה עכשיו
כי הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות על הגילאים האלה!
כי הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהילדים שלנו זכאים לנקודת זינוק שווה והוגנת החל מלידה.
כי הילדים שלנו – לא נולדים בגיל 3!
