מולגטה רוצה קצת שקט. מריצות למשרד הפנים, ממאתיים שיחות נכנסות ביום של "מולגטה תסדר לי", מהמבט ברחוב. טוב לו בישראל. יש לו עבודה טובה כמנהל פרוייקטים בחברת כח אדם. רק לפעמים הוא עוצר לרגע ומתגעגע לאריתריאה.
אני שואלת אותו מה משמעות השם שלו. מולגטה זה מישהו שבורך על ידי כוח עליון בהרבה תכונות טובות.
הוא מגיע לפגוש אותי בבגדים יפים, ג'ינס חדש, נעליים מעור. הוא בן 30 ונראה פחות. אנחנו מדברים על החיים ועל אהבה.
חלמתי להיות רופא
מולגטה נולד באדיקאה. עיר קטנה וצפופה. הוא מתאר לי אותה כגודלו של רחוב אחד בתל אביב, בערך 50,000 איש. באריתראה הוא היה אח. למד ארבע שנים, עבר מבחני הסמכה והתחיל לעבוד בבית חולים מקומי.
כשהייתי קטן היה לי חלום להיות רופא. כשראיתי מישהו עם חלוק לבן תמיד קינאתי בו. כשסיימתי תיכון עזבתי לאסמארה – עיר הבירה – כדי ללמוד, אבל אז עדיין לא היה באריתראה בית ספר שמכשיר רופאים. ידעתי כבר אז שאני ארצה בעתיד לעבור למדינה אחרת, שיהיה לי כסף לחיות בכבוד, לממש את הפוטנציאל שלי.
החיים שם לא היו קלים כשהוא החליט שהוא לא רוצה להמשיך לחיות שם. תראי, הייתה מלחמה באריתריאה, זה השפיע על המצב במדינה.
חטפתי כדור
הדרך של מולגטה לכאן הייתה ארוכה וקשה. אנחנו יושבים בבית קפה תל אביבי ומזמינים קפה קצר אבל היו רגעים ארוכים בהם נדמה היה לו שהכל אבוד.
עברתי לסודן, גרתי שם חודשיים והבנתי שאם אני נשאר שם המצב שלי לא הולך להשתפר. הכרתי שם חבר'ה אריתראים שסיפרו לי שהם מתכננים להגיע לישראל והצטרפתי אליהם.
היו כמה בדואים שהציעו להסיע אותנו לגבול. שילמנו להם הרבה כסף. זה לקח שבועיים של מסע במדבר, חלק מהחברים שלי נפטרו בדרך כי לא היו מספיק מים, לא היה מה לאכול. כשהגענו לטאבה, המיצרים התחילו לירות. חטפתי כדור, שיצא מיד, אבל נפלתי על הפנים. לקחו אותי לבית חולים, ומשם ישר לכלא המצרי. הייתי שם חודשיים. בזמן הזה אני מחכה לראות מה יקרה. החזיקו אותי סגור! פעם אחת ראיתי את השמש, רק לכמה דקות.
לקחו אותי לאתיופיה, כי היה להם הסכם עם אריתראה, ויכולתי לקבל שם מעמד של פליט. לא רציתי להישאר והתחלתי שוב במסע. הפעם הצלחתי, ככה לפני שלוש שנים וקצת הגעתי לתל אביב. כמובן שלא ידעתי מילה בעיברית. אחרי שבועיים מצאתי עבודה במקרה, בבית אבות, כמטפל. החיים שלי התחילו להיות יותר טובים. מולגטה מתחיל לחייך.
בוא נדבר על אהבה
אני אומרת לו. אנחנו מסתכלים על תמונות מהעיר שלו והוא נראה לי מעט מתגעגע.
הייתה לי חברה שם המון שנים, זו הייתה אהבת חיי. בסופו של דבר היא התחתנה עם מישהו מאנגליה ועברה ללונדון. אני לא מסתכל אחורה.
שאלתי אותו מה הוא מחפש.
יש לי חברים שהתחתנו נישואין פיקטיביים אבל אני לא רוצה, אני מאמין באהבה. הבחורות מאריתראה שונות ממני. הרוב נשואות, חלק השאירו בעל ומשפחה באריתריאה, יש להן חבר לפעמים גם בישראל. הבנות הישראליות יפות וחכמות. אני לא סתם אומר את זה – אני בטוח שכשתהיה לי בת זוג יהיו ביננו פערים. אבל אני בנאדם שאוהב אתגרים. אני יודע שלא יהיה קל אבל זה מה שאני רוצה.
מה עכשיו?
אני אוהב את ישראל, טוב לי פה ואני לא רוצה לחזור למרות שאני מתגעגע למשפחה שלי לפעמים.
שעות עברו. הכרתי אדם מקסים וחיובי שלא מפחד ומאמין שיהיה טוב. הוקסמתי.
אז אם אתם מכירים מישהי או אם אתן מכירות מישהי ורוצות לנסות – אפשר להגיב, ואני אעביר את המסר או לשלוח לו אימייל לכתובת Mulgeta10@gmail.com
