לכל אחד יש את היווני שלו. לי יש את "מוכר החזיות היווני שלי", והאמת, היססתי לא מעט לפני כתיבת הפוסט הזה. כי זה נשמע מעט אינטימי, אפילו הרבה אינטימי. אבל זה פוסט ממש לא….
בערב האחרון של החופשה הקצרה שלנו ברודוס, אחרי שכבר ראינו הכל, ועשינו הכל, החלטנו לאמץ המלצה קטנה במדריכי הטיולים ולגשת לחנויות בחלקה החדש והמודרני של העיר, כי כתוב שיש פירמות טובות, במחירים טובים. התחלנו להסתובב, לא ממש יודעים מה אנחנו מחפשים. אבל מצאנו.
ראיתי שלט המכריז על הימצאותה של חנות ללבני נשים, פירמה טובה, שאני קונה גם כאן (נשבעת לכם שזה לא פוסט פרסומי…לא גלוי ולא סמוי). נכנסנו, כבר הסברתי שלא מיהרנו לשום מקום. ידענו שהעיר העתיקה והקסומה תחכה לנו למפגש פרידה.
החנות, חנות קטנה ואינטימית, מלאה בלקוחות, גם תיירות וגם מקומיות. עד כאן, הכל היה כרגיל לגמרי. בגדי ים תלויים על סטנד במרכז החנות. כרזות של דוגמניות עם הדגמים הכי הכי על הקירות….רק שמאחורי הדלפק עומד גבר. גבר נאה , מקרין גבריות ב"לוק" אירופאי, ומנהל את המקח והממכר עם לקוחותיו ביוונית שוטפת. על פי שפת הגוף, נראה שכולם בטוב.
יצא לי במהלך השנים להיכנס לחנות לבני נשים, ולראות גבר נכון לשרת. בדרך כלל הוא בעלה או אחיה של המוכרת. יושב מאחורי הקופה, או בחזית החנות, ואילו היא עושה את המדידות בתא האחורי. חיכיתי כמה דקות שהיא תופיע, ולא הופיעה כל מוכרת. אז הצצתי לכוון תאי המדידה, אבל גם שם לא ראיתי שום מוכרת. כל מה שרציתי זה מוכרת בכדי שאוכל להסיט קלות את כתפיית השמלה שלי, כדי שתזהה את הדגם, שלא זכרתי את שמו, ותגיד לי אם יש או אין. עמדנו שם עוד כמה דקות, ולא היתה כל מוכרת…אבל כבר נכנסתי לעניין. שאלתי את המוכר החביב בחיוך הכי גדול שלי ובאנגלית הכי יפה שלי " ?Where Is The Lady" בטוחה שאקבל תשובה כלשהי. אך מה שקיבלתי היה פרץ של צחוק. באנגלית נעימה אמר לי המוכר "Ther Is No Lady" והוסיף, "אני פה,את חושבת שיש משהו שלא ראיתי?", לפי החיוך שלו, באמת נראה שהוא ראה הכל.
הסתכלנו אחד על השני, לא אני והוא, אלא אני ובעלי, ואמרנו בלב, "נו, מה יכול להיות, אנחנו כבר פה" עיר זרה, ארץ רחוקה… ,ובאמת, המוכר נראה בעיקר חביב. ולפי איך שהתנהל עם המקומיות, נראה שהוא מבין עניין. התקרבתי אליו, הסטתי קלות את כתפיית השמלה , וכמו באיזה משחק טרוויה על זמנים…הוא מיד נקב בשם הדגם, במידה הנכונה, ציין את הגוונים הקיימים, ותוך רגע נפנה אל ארון המגירות שיש בכל חנות חזיות, חיטט בידיים מיומנות, בתוך הקופסאות השונות,שלף והניח על השולחן בדיוק את מה שחיפשתי.
הגענו לשלב התשלום, שהוא היה ההפתעה האמיתית בסיפור הזה. שאלתי "כמה?" הוא אמר 15, אני חשבתי ש-50, אז הוא כתב לנו על פתק. ומיד שאל "אתם מישראל?" והסביר שפער התווך והמכס בישראל מייצר את ההפרש במחיר. שאל בחיוך אם אני רוצה 12 יחידות, סיכמנו על שתיים. אפילו שלב התשלום לא כאב. בחיים לא קניתי באיכות כזו במחיר כזה.
אחרי ששילמנו, שאלנו את השאלה המתבקשת מאליה, "מה הסיפור?" ידידי היווני נמתח מלוא אורכו ואמר. "אני בן 55, ובמקצוע 56 שנים". אמו היתה בעלת החנות, וזוהי הפרנסה המשפחתית כבר שנים רבות. עוד בהיותו ברחם ספג את סודות המקצוע, ולמד לעשות את זה נכון. הוא רכש השכלה אקדמית ותואר במנהל עסקים באוניברסיטה באנגליה, אבל יודע ממה באה הפרנסה, ונראה שהוא עושה את זה יפה מאוד. הוא מקווה שגם בנותיו יחזרו לעבוד בעסק אחרי שישלימו את מסלול ההתבגרות וההתפתחות שלהן.
הוא הסביר שהקושי העיקרי של גבר בחנות חזיות, זה כיצד לדבר עם הלקוחה בגובה העיניים ולא בגובה החזה. הוא פיתח מיומנות יוצאת מן הכלל, שגם הדגים לנו אותה. כאשר נכנסת לקוחה בפתח החנות, הוא מתבונן עליה, וכבר יודע בדיוק מה היא צריכה. עכשיו הוא רק מחכה שהיא תפנה אליו, ותשאל שאלה או שתיים ואז הוא יודע מה לתת לה. . היו עוד כמה דברים שהוא הסביר לנו, אבל אי אפשר לחשוף את כל סודותיו המקצועיים, זה אינטימי, לא?
היקום כנראה הרגיש שמאוד נחמד לנו יחד, לא נכנסו לקוחות חדשים, ובמשך כמעט כשעה עמדנו ושוחחנו. גם על "גבר בחנות לבני נשים", אבל לא רק. שיחה נעימה, מעין "שיחת סיכום" לחופשה הקצרה. כמו שכבר סיפרתי לכם, אנחנו מאוד אוהבים לשוחח עם מקומיים. קיבלנו ממנו הזמנה להתארח בביתו בראש השנה שלו. אני לא יודעת אם נלך על זה, אבל בפייסבוק אנחנו כבר חברים.
כשעמדנו לצאת מהחנות, הוא הושיט לי את כרטיס הביקור שלו, ואמר שהוא שולח סחורה לישראל, אם רק ארצה. הכרטיס אצלי, אם מישהי תרצה,אשמח לשתף אותה . לי ברור שכשאצטרך, לא אבקש שישלח לי, אלא אשמח לנסוע לרודוס, לחנותו של "מוכר החזיות היווני שלי" . מעבר לאהבתי לאי רודוס, פער המחירים יכסה את עלות הטיסה… וגם, מעולם לא זכיתי לשרות כל כך נעים,ענייני אדיב ומדויק בחנות חזיות.
