מודעה בעיתון ושדים אפלים/טלי נתיב-עירוני
Demons from the Past/Tali Nattiv-Ironi
עריכה: עדנה שבתאי.
הוצאה: אוריון הוצאת ספרים, 2017
254 עמ'.
"שורשים, אמרתי לעצמי בעצב ונזכרתי בעבודה שהגיש דני בשעתו. מה שיש לי להציע לך, נטע שלי, זה איזה עץ יוחסין רזה ומצומק שמתחיל בסבא וסבתא שלך ונגמר בי." (עמ' 22).
אילנה גלבוע נשואה לקובי, ולזוג 2 ילדים; דני שמשרת בצבא ונטע הלומדת בחטיבת ביניים.
אילנה מלמדת היסטוריה, קובי הוא רופא ילדים. הנישואים ביניהם מתוחים, השנה היא 1990, זמן מלחמת המפרץ.
הוריה של אילנה הגיעו מ"שם" ולא מדברים על מה שהיה, לכן בעבודת השורשים שנטע עושה, היא מנסה לדלות מידע מסבא וסבתא שלה, אך ללא הצלחה.
לא נראה שמלחמת המפרץ משפיעה על הוריה של אילנה. הם לא מתארגנים לקראתה כמו שצריך: החלונות לא מודבקים, מסכות המגן לא בהישג-יד. כי מה מלחמת סדאם חוסיין שונה מהמלחמה ההיא עם היטלר?
אילנה רואה מודעה קטנה בעיתון, מתייעצת עם קובי שמציע לה לעזוב את זה. אומר לה שהוריה אף פעם לא דיברו על מה שהיה שם. במפגש אצל הוריה היא מדברת על המודעה, על השליחות ועל ההתנדבות שהיא עושה, מקווה שהוריה אולי ידברו על מה שהיה שם.
הוריה לא רוצים לדבר על זה, ואילנה למורת רוחו של קובי, מתחילה את ההתנדבות, תיעוד ניצולי שואה. בתיעוד מצטרף אליה צלם בשם אמנון. אמנון כמו אילנה, דור שני לניצולי שואה.
אילנה אוהבת לצייר כתרפיה, בהתחלה היא מציירת את הסיוטים שלה; דמויות חוזרות בכל לילה, לאחר מכן היא מתחילה לרשום קווים ועיגולים בתיעודים שלה.
ענן שחור רובץ מעל הוריה, היא לא יודעת מה מסתירים הוריה ממנה, משפחתה יודעת שזה משפיע עליה.
עבודת ההתנדבות מתחילה להשתלט על חייה, משפחתה וכן עבודתה.
בעבודתה היא צריכה להעביר לתלמידים על היסטוריית ארה"ב, במקום היא מלמדת אותם על מלחמת העולם ה-2 והשואה.
המשפחה שלה גם ככה במתיחות, אפילו בתה נטע בקושי מחליפה איתה מילה, קובי כמעט לא בבית בשל עבודתו כרופא ילדים, בנה דני בצבא, והיא מנסה לחקור יותר את עברה.
לא ציפיתי לסוף שכזה. לא רציתי שהספר ייגמר, מאוד נהניתי לקרוא אותו.
ספר חזק שיגרום לתהות מה לעזאזל קרה?
כריכת הספר תואמת לתוכן ויפה מאוד, הנוף הצבעוני נשבר, בתוכו יש דמויות בשחור לבן, מי הם הדמויות?
מומלץ בחום!!!
"אנחנו מחזירים אותם לעולם שהיה. הם חיים אותו מחדש לפני המצלמה. אנחנו מנערים להם עכשיו טראומות ישנות ומעוררים שדים שהוכנסו עמוק לארון." (עמ' 30).
