מה שמשעשע בבני אדם

בחורה עם מחשב נייד

כל פעם אני מתבוננת מהצד ועולה בי צחקוק עם מעט זעם כלפי בני אדם.
אני צוחקת על כל אותם אנשים שמנהלים את חייהם לפי איך שהם חושבים שאנשים אחרים חושבים לנהל את העולם.
איך אנשים חושבים שאנשים אחרים חושבים שרואים טוב.
כשהאמת הפנימית זועקת למעט יחס.
אני צוחקת על אותן חברות שכששוחחנו על כל מני מקרים הן ידעו לעמוד ולדבר בכל רם. להגיב בדרמטיות ואמפתיה. מבחוץ.
וכשפתחתי להן את הדלת למקרה שלי הן לא היו אמפתיות. הן נבהלו והלכו גם בדרמטיות אך לא באמפתיה.
וזה מביא אותי לחשוב שכל תגובה או מילה שאנחנו שומעים. גם אם היא נשמעת הכי מכילה ואוהבת אנו לא יודעים אם זה אדם שאומר את זה כי הוא חושב שיש אנשים שחושבים שזה מה שצריך להגיב. ואדם שקרן זה אדם שלא חושב את דעותיו. אלא את של אחרים. הפעולה דורשת ממנו לחשוב בעצמנו. וכאן כל הפחדנים צצים כמו פטריות לאחר הגשם. הרי לפי זה הבנתי אדם ששקרן הוא פחדן.
ואני, אני אוהבת אמיצים במיוחד.
אני צוחקת על נוחות. איך אנשים תמיד ישארו במקום הנוח שלהם ויתלוננו כשהם רוצים להגיע לפסגה. וכדי להגיע לפסגה צריך לטפס ולהישרט ולנשום אחרת ולראות אחרת ולהתמקד. הם מעצבנים אותי.
אנשים בוכים על אהבה בלי להבין אותה. שהיא לא מאמינה בנוח. היא אהבה, היא מאמינה באהבה.
אהבה זה לתת את כל מה שתרצה לקבל. הרבה פשוט לא יודעים מה הם רוצים? או מה הם רוצים לקבל? חלקם בשלב שהם מבינים אבל לא רוצים לתת בלי לקבל. אבל אם אתה נותן מתוך מטרה לקבל, אז אתה לא באמת נותן.
כולנו מייחלים לאהבה אמיתית בלי להיות אמיתיים.
וזה מצחיק אותי.
אני כואבת על בני אדם שמרוב שהם שקועים במחשבות בגלל אחרים (ספרים, טלוויזיה, רעש). הם שוכחים שאם הם היו שקועים בעצמם באמת הם היו בעלי נתינה גדולה יותר.
כי למדתי להעריך בני אדם. בלי כל קשר למין או לדת שלהם. יש להם גוף גאוני!!! בדיוק כמו שלי! יש להם את המצלמה הטובה ביותר בעיניים(יותר מכל חנות), יש להם מחשב גאוני שנקרא מוח. יש להם ידיים ורגליים והם בריאים. וכהערכה לגוף המופלא שלהם אני אוהבת לתת להם. כמו שאנשים אוהבים לטפח את המכוניות שלהם, כמומו שאנשים אוהבים לטייל ולחקור.
הלב כואב, הבדידות מתעצמת יחד עם הביחד שלי.