מה קרה שהתרחקנו מהלב שלנו ?

בחורה עם מחשב נייד

אם נביט לאחור ונחזור לימי קדם

,או אילו נלך עוד אחורה בזמן ונגיע לאדם הקדמון

נבין שכל ההחלטות שלו נבעו מתוך הקשבה לרגשות וללב .

שימו לב שהאדם הקדמון היה מחובר לאינסטינקטים לרגשות וללב שלו .

הוא ידע לאן ללכת היה מחובר לנשמה שלו וליקום כולו

וידע בדיוק מה עומד לקרות כי הטבע וליבו היו אחד והוא ידע הרגיש הכל.

 heart 2

לך אמר לבי בקשו פני’, פרש רש”י: ‘בשליחותך’. כי עקר האלקות בלב,

כמו שכתוב: ‘צור לבבי’ כמבאר אצלנו במקום אחר,

ומי שהוא בר לבב, בבחינת: ‘ולבי חלל בקרבי’, יוכל לידע עתידות,

על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה’ ממש. וזהו ‘לך אמר לבי בקשו פני’ – ‘לך, בשליחותך’ כנ”ל.

כי מה שהלב אומר, הם דברי ה’ ממש כנ”ל, והבן” (ליקוטי מוהר”ן, תורה קלח)

עם השנים והמהפיכה התעשייתית הלך האדם ונעשה אורבני יותר ,

והתרחק מהטבע.

האדם שחי בטבע שנים רבות ,

החל לנוע לכיוון הערים והתרחק מהטבע וממקורותיו הטיבעיים, מהיקום ומהמהות שלו כאדם .

 בעלי החיים נשארו הישרדותיים ,וחיים את הרגע את הכאן ועכשו ,

ואילו אנחנו התרחקנו מהטבע מהרגש מהמהות האמיתית שלנו ומהלב ,

וטיפחנו את המחשבה והשכל כערך עליון יותר ושמנו עליו את הדגש .

ועם הזמן השכל וההיגיון הפכו למקור קבלת ההחלטות.

וכך עם השנים גבר השכל וההיגיון על הרגש ושכחנו להתחבר ללב .

אנחנו פשוט לא יודעים איך לעשות את זה .

לא לימדו אותנו אף פעם להתחבר ללב שלנו

ולרוב בכלל לא אומרים לנו:" תשאל מה הלב שלך אומר לך" ?

אלה השאלה היא רק בכיוון השכל וההיגיון :"מה ההגיון שעומד מאחורי הדברים ."

 

הרגש וההקשבה ללב שהיו למעשה תכונות בעלות אופי נקבי ,ואמהיי פינו את מקומם לתכונות גבריות ,

שההגיון ,השכל והמחשבה הם העיקר, והלב והרגשות הלכו והתגמדו .

התרבות הפאטריאכלית החלה לשלוט עם כל השליטה הגברית

אשר רואה את הרגש כחולשה כמשהו שיש להסתיר אותו

ולמיינד המחשבה וההיגיון הקר הפך למעשה למקור קבלת ההחלטות ,למקום ששמים יותר דגש .

כל מערכת החינוך גם כיום מבוססת על ידע , זיכרון , ומחשבה הגיונית .

וכמו כל דבר שאינו בשימוש הולך ונעלם ,

וכך עם השנים תשומת הלב הופנתה ברובה למיינד ולהיגיון והדגש על הלב הלך ונעלם כמעט לחלוטין .

heart 3

ההורים נעשו נוקשים ודרשו מהילדים להתגבר על רגשותיהם ולא להראות אותם .

לפתע בכי של ילד בבית הספר נחשב כחולשה וכדבר פחות מקובל .

החכמה של היום הפכה לידע שנתון להיגיון ולשכל ולא קשורה ללב .

ההגיון והשכל תפסו את מקומו של הלב ועם השנים הלב פשוט נשכח .

למדנו עם השנים להמנע מרגש להימנע מכאב או משימחה אמיתית

למדנו לשלוט ברגשות להחביא ולהצניע אותם.

 לימדו אותנו להראות חוזק ועוצמה גם כשאנחנו פגועים כואבים והרגש גובר אנחנו מדכאים אותו .

אנחנו מנסים להגדיר את הרגש שלנו בעזרת השכל המחשבה וההיגיון ,

אבל הרגש הוא רגש ולעיתים קשה בכלל להביע במילים את מה שאני מרגישה.

 זה עמוק יותר ממילים זה עוצמתי יותר וחזק יותר מכל הגדרה.

ואני תמיד נוהגת לומר :"זר לא יבין זאת"

כלומר , אף אחד שלא ממש חווה את החויה במלוא עוצמתה ומרגיש,

לא ממש יכול להבין את מה שאני אסביר לו במילים . לא פשוט לתאר רגש במילים צריך לחוות.

עם השנים למדנו לתת פרשנות לרגש שלנו ולנסות להבין הכל באמצעות המיינד ,

אבל הרגש למעשה לא זקוק למילים ולפרשנויות הוא פשוט רוצה לחוות במלוא העוצמה שלו באופן הכי נאמן.

 

שימו לב ,גם הורים ומבוגרים מחנכים את ילדיהם להימנע מרגש, ולהימנע מבכי .

מי שבוכה נחשב חלש פגיע רגיש מדי .

הרבה פעמים אני שומעת, וגם אני חטאתי בזה לא מעט בחינוך של ילדיי ובהיותי מורה,

כאשר אמרתי לילדים:" למה אתה בוכה" ?

" די תפסיק לבכות ".

 heat4

הרבה פעמים גם לנו לא קל לעמוד ולהתמודד מול אדם,

חבר, או קרוב משפחה שבוכה ואנחנו מנסים לברוח מזה .

לא תמיד נוח לנו עם הרגשנות הזו .

ומה שאנו מנסים לעשות זה הרגיע באמצעות אמירות כמו:" דיי מספיק לבכות" אל תבכה" אל תהיה עצוב"

 

אני יכולה להעיד על עצמי שגם אני פחדתי

ועדין פוחדת להביע את רגשותיי ולא להראות אותם, כדי לא להיפגע.

פחדתי להיפגע שוב כי הרבה פעמים רגשנות יתר מהווה חולשה ,

ותמיד רציתי להיראות חזקה . חזקה בפני ילדיי ,בעלי, משפחה ,חברים .

heart5