" תמיד יש מלאכים שישמרו עליך אבל, אם לא תשמרי על עצמך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך "
אני במקום אחר היום
היום כשאני שומעת על עוד אישה שנרצחה על ידי בן זוגה הבטן שלי מתהפכת.
כל מה שאני רוצה זה לחזור למיטה ולבכות את נשמתי עלי ובעיקר על אותה אישה שלא הצליחה לשמור על עצמה . עד היום יש בי כעס על עצמי. לא הצלחתי ולא מצליחה לספר את הסיפור שלי כדי לעזור לאחרות. בעיקר בגלל שאני מנסה לשמור על הילדים שלי שלא יכאב להם, בכל זאת הוא אבא שלהם.
בימים אלו אני כותבת ספר ” דרך המלאך “.
הספר כתוב בצורה שנונה ומעניינת אבל אני לא באמת נגעתי בכל מה שעבר עלי, כי הספר הוא עליי, אבל עוד לא העזתי להכניס את הפרק הזה, הפרק שלקח אותי לתהומות.
כן יש בספר את המקומות החלשים של עבודה, חובות , גרושים-גרושות ועסקים, תחנות בחיים שלימדו אותי והובילו אותי להצלחות.
המטרה של הספר, עם אומץ למידה ורצון אפשר לנצח כל מציאות מאתגרת, יש בספר העצמה עם כלים ותובנות לנשים וגם לגברים.
הספר כרגע במימון המון כאן .
סליחה
סליחה מכל אותן נשים שלא עוד בינינו, אני יודעת שיש דברים שהם לא בידנו אבל את שעדיין כאן בסכנה, אל תסכימי להיות קורבן !
את חייבת לעשות למען עצמך ואם אני הצלחתי, גם את יכולה.
סימנים ראשונים
אם את בסכנה פשוט תקומי ותלכי או תבקשי עזרה, יש המון מלאכים שיעזרו לך בדרך.
1993 – חודש לפני החתונה ניסיתי לבטל אותה, אבל הוא ניסה להתאבד.
הוא סחט את הלב שלי רגשית ומצפונית. הפעיל מניפולציה על ילדה בת 20.
הכל היה סגור, ההזמנות נשלחו, כבר הגיעו אורחים מחו”ל. לא יודעת מאיפה נחתה עלי הסטירה.
פתאום אחרי ויכוח הוא סטר לי, אח”כ נתן מכה לדלת ואמר בשקט “תראי מה את גורמת לי לעשות ” הוא ביקש סליחה.
אני בכל זאת רציתי לבטל, הוא לא הסכים ורוקן לתוך פיו חבילת כדורים, החזיק את הקופסה באויר והכדורים זרמו אל פיו. הבטחתי לו שיהיה בסדר, לקחתי אותו למרפאה ואח”כ את רוב הכדורים אספתי מהרצפה.
אל תרחמי אל אף אחד בפעם הבאה הוא לא ירחם עליך!
אמא שלי המלאכית הראשונה שלי, אמרה לא לחתונה.
לא סיפרתי להורים שלי יותר מדיי כי לא רציתי להדאיג, התביישתי. שנים מאוחר יותר כשרציתי להתגרש אבא שלי התבייש ושאל את אמא שלי “מה יגידו, הבת שלו גרושה וזה ממש בושה”
אמא שלי נעמדה וענתה לו “מה אכפת לך מה יגידו, מתי ראית את הילדה מחייכת בפעם האחרונה ”?
למשך 12 שנה “נכנסתי לכלא” בתוך הבית שלי.
הוא השופט, אני הנאשמת והרבנות היא הסוהר.
לימים “הכלא” הזה השאיר בי צלקות, פחדים וחובות של מאות אלפי שקלים שנצברו לחוב של מיליון שקלים.
אז היכן המשטרה
היכן המשטרה אתם שואלים ?! המשטרה עשתה את העבודה שלה בתוך הביורוקרטיה והמניפולציות שלו.
ניסיון ראשון: בפעם הראשונה שהתלוננתי עליו במשטרה הוא דרש להתלונן בחזרה וגם והמציא שאני, אני הרבצתי לו. אני אולי נראית קווקזית עצבנית כי אני לא בוכה אבל נו באמת. זה הצחיק אותי אבל לא את השוטרים. אחת השוטרות אמרה לי” כולם רבים היום, תחזרו הביתה תסתדרו בינכם”
ניסיון שני : יום אחד השארתי את התיק שלו מחוץ לבית, קיוויתי שלא יבוא יותר, מקסימום יצעק קצת מחוץ לדלת מה הוא עוד כבר יכול לעשות חשבתי לעצמי .
ראיתי אותו מהחלון הולך.
כעבור חצי שעה נקישות בדלת ”גב’ תפתחי, משטרה ” נבהלתי, פתחתי, פחדתי שקרה לו משהו .
שוטר ושוטרת מתיישבים אצלי בסלון ומסבירים לי שזה גם הבית שלו והוא גר כאן.
אם יש בעיה שאגיש תלונה במשטרה. הפעם כבר בכיתי ”אבל אתם לא עושים כלום”.
הוא למד להרביץ, בלי להשאיר סימנים. למשוך לי בשיער ויום אחד זרק עליי גוש בשר קפוא.
אז, הם התחילו לעשות, כל פעם היו מרחיקים אותו כמה ימים והוא היה חוזר רגוע.
עד הפעם שדרך עליי אקדח.
האמת, כבר לא פחדתי , הפכתי להיות אדישה, שזה גם סוג של סכנה.
למחרת – צחק עליי ”איך פחדת, לא הייתי הורג אותך”
תגישי תלונה , תפתחי בהליכים אל תחכי שהוא ישתנה !
ברחתי כמה פעמים, באחת הפעמים ברחתי לאיילת כשהילדים עוד היו קטנים.
חמישה ימים הייתי אצל חברה, המלאך השני שלי בסיפור הזה עד שהיא אמרה לי “תקשיבי את צריכה לחזור הביתה לילדים שלך, לך לפחות יש ילדים, את נשואה. כולם חרא בחוץ אבל את הריח שלו את כבר מכירה”
זה המשפט הכי טיפשי שמישהו יכול להגיד לך, אבל היא ראתה את דמעות הגעגועים לילדים ואת הפחד לשלומם .
אל תישברי תמצאי פתרון מקצועי.
להם סיפרתי שכבר היו גדולים ”הוא לא הרביץ לכם, הוא רק זרק נעל לכיוון כשעברתם ליד הטלוויזיה” רק, חשבתי לעצמי איזו מילה מיותרת, עדיין מגנה עליו למולם.
בקידוש הפסקתי להצחיק אותם, כי הוא צעק שאסור לדבר באמצע והיין נשפך לו כי אנחנו מתגלגלים מצחוק. אני לא יודעת עד כמה הם זוכרים את הצעקות, את ניבולי הפה והדרישה שלו לדממה מוחלטת כשהוא ישן.
אני הייתי מעדיפה להסתובב איתם בחוץ עד שהתעורר ויצא מהבית .
הכל כדי שיהיה שקט.
אל תגמדי, לא את הסיטואציות, לא את עצמך ולא את החשובים לך מכל .
בסוף הבנתי, הוא לא ישחרר ולבית הוא יחזור תמיד.
החלטתי להפסיק לשלם תשלומים בעיקר את שלו, לא לקחתי יותר הלוואות.
ככה נצברו החובות אבל ידעתי שזו הדרך היחידה שהייתה לי כדי להוציא אותו מהבית.
כשמבצעי העיקול של כונס הנכסים הגיעו הוא איים עליהם והשתולל.
בזמן המהומה אחד מהם, המלאך השלישי התקרב אליי לאוזן דחף לי לכף היד את המפתח ואמר “יש לך שלושה ימים לפנות את הדירה, קחי כל מה שאת צריכה”.
אמא שלי שילמה לי שכירות לדירה שהייתה קרובה אליה,
לקחתי את הילדים לחברה וכמה בגדים, יצאתי מהבית עם שתי מיטות ופסנתר.
אחרי ש “יצאתי מהכלא”
אחרי שהתגרשנו, אף פעם לא הרחקתי את הילדים ממנו, להפך, רק את הסיפורים עליו סיפרתי בטיפין טיפין. כשבגרו הוא זה שלא התקשר, לא שילם חובות ומדי פעם היה מתקשר לשאול למה הם לא בקשר.
גם אחרי ש”הורידו לי את האזיקים” וקיבלתי את הגט המיוחל, היה בי הפחד שהוא נמצא בכל פינה.
גם כשלא היה בסביבה, החובות הזכירו לי שאני עדיין שבויה.
כדי לסיים את כל החובות נשארתי בלי קרנות השתלמות, בלי מבטחים, בלי פיצויים וחסכונות שצברתי עם השנים.
2010 – אחי הקטן התקשר ”או, תודה לאל שאת עונה. נבהלתי, סיפרו לי שעצרו אותו, שמעתי בחדשות שנרצחה אישה בקריות אז פחדתי שזו את ”
קלטתי את הבהלה שלו, נחנקתי אבל אספתי את עצמי “נראה לך? היה מת לרצוח אותי. בטח עצרו אתו בגלל שלא שילם חובות או רב עם השכנים”
יצא לי קצת עקום אבל אז, עוד ניסיתי להגן, לא להדאיג אבל לא תמיד הצלחתי.
אל תמותי בגנות השתיקה והבושה.
לסיום :
אני גרושה כבר שמונה שנים, סיימתי את חובות העבר, סגרתי חוב של מיליון שקלים. מודה לאל על הכוחות שהיו לי כשעזבתי עם הילדים. גאה בעצמי על הדרך שעשיתי בלעדיו.
היה לי קשה להתרגל לסטטוס "גרושה" ולהילחם בסטיגמות של אישה גרושה.
לא חשבתי לכתוב את החלק הזה בבלוג שלי אבל צו השעה מחייב.
אתמול נרצחה עוד אישה על ידי בן זוגה ואני לא יכולה לשתוק יותר.
החלטתי לחשוף את הסיפור האישי שלי כי אם את במצב שאני הייתי, קומי ולכי.
בבקשה אל תהיי הבאה בתור.
כל אחד צריך מלאך בכל תחום בחיים ואם הצלחתי להגיע לאישה אחת, אני את שלי עשיתי.
לקידום הספר “דרך המלאך" לחצו כאן
כתבה : אנג'ליקה אגבייב – מרצה ומאמנת אישית all you need is an angel
