כולם אומרים לי שאני בת מזל שלמרות שאובחנתי עם הפרעה דו-קוטבית חוויתי רק מאניה ולא דיפרסיה. לא שלמאניה אין חלקים קשים ולא נעימים אבל מאז שנחשפתי לעולם מחלות הנפש יצא לי להכיר או לשוחח עם משפחות רבות שיקירהם חוו או חווים דכאון קשה ולעיתים לא בפעם הראשונה והתרשמותי שמדובר במצב קשה בהרבה, בלי חלקים נעימים.
לפני שאמשיך חשוב שנדבר באותה השפה. לשם כך אביא לכם כאן את ההגדרה של ויקיפדיה לדכאון קליני.
דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית, מאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות – עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים ואובדניות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד. לפעמים מופיע גם בהרגשה של ריקנות וחוסר רגש. אוסף תסמינים זה קיבל את שמו המקצועי, תואר וסווג כהפרעת מצב רוח במהדורה משנת 1980 של ספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (ה – DSM).
בדרך כלל, מצב של דכאון יתחיל בעקבות משבר כל שהוא למשל: פיטורין, גירושין, מוות של חבר או בן משפחה וכו'. אבל, הוא לא בהכרח יתפתח למצב של דכאון קליני ולכן הוא לא בהכרח דורש התערבות טיפולית פסיכוטרפיסטית או רפואית (כדורים פסיכיאטרים).
אז איך בכל זאת יודעים שצריך להיות מודאגים כשחבר או בן משפחה מאבדים את שמחת החיים שלהם? משיחות שקיימתי בנושא עם אנשי מקצוע התרשמתי שגם להם אין תשובה חד משמעית.
אז מה בכל זאת עושים אם לא רוצים לשבת מהצד? "אם יש ספק אז אין ספק". אם אתם מבחינים שבמשך מספר שבועות קיימת ירידה בתפקוד של יקירכם בחלק מתחומי החיים, דהיינו, הוא הולך לעבודה או לבית הספר, אבל מהרגע ששב הביתה הוא נכנס למיטה, כדאי ואפילו מומלץ לפנות לאיש מקצוע כדי להתייעץ איתו כמה שיותר מוקדם.
Photo by Yuris Alhumaydy on Unsplash
ככל שהמצב מוקדם יותר קיים סיכוי גבוה יותר שהאדם המדוכא יסכים שתלכו יחד להתייעץ ולו רק בכדי לעזור לשקט הנפשי שלכם.
אבל, מה עושים אין שיתוף פעולה? זה כמובן מסובך יותר ולצערי גם שכיח יותר. חשוב שתבינו שבדיוק כמו שאי אפשר לעשות למישהו דיאטה או להכריח אדם להיגמל מסיגריות, אי אפשר לגרום לאגם לצאת מצב של דכאון מבלי שהוא ירצה בכך גם ויסכים לשתף פעולה.
סביבה תומכת ומאפשרת
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? דבר ראשון אל תוותרו! תמשיכו לתמוך ביקירכם. אל תרחמו וגם אל תנסו להסביר לו שהחיים שלו טובים ושהוא צריך להיות מאושר. תהיו בטוחים שהוא מודע לחייו ולמרות זאת הוא כרגע רואה הכל עם משקפיים שחורים, ורק הוא צריך להחליט מתי אפשר להרכיב שוב את הורודים.
Photo by Priscilla Du Preez on Unsplash
בכל מקרה, מומלץ להתייעץ עם אדם שחווה דכאון ויצא ממנו וכמובן שכדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר או כל סוג של מטפל בעל ניסיון עם אנשים שחוו דכאונות קלינים. בנוסף ניתן לפנות לאחד ממרכזי הייעוץ למשפחות שמופעלים ע"י משרד הבריאות ברחבי הארץ ומיועדים לכל משפחה, לאו דוקא של כאלו שבני משפחתם אובחן בהפרעה או מחלת נפש. לפרטים נוספים לחצו כאן.
לסיום אני מדגישה שהכי חשוב זה לא להתעלם מהמצב. תמיד פשוט יותר לטפל בבעיה כשהיא עדיין קטנה, ותמיד כדאי לזכור שלא תרצו למצוא את עצמכם תוהים בינכם לבין עצמכם אם עשיתם מספיק למען יקירכם שנקלע למצוקה נפשית.
אני ממליצה למי שרוצה ללמוד יותר על הנושא לקרוא את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דיויד ד. ברנס שמאפשר לקורא לבחון בעצמו את דרגת הדכאון שלו ולקבל שיטות ליציאה מהמצב. והספר ממנו למדתי רבות על עולם בריאות הנפש "סערת נפש" של פרופ' יורם יובל.
אם אתם רוצים להתייעץ באופן אישי אתם תמיד יכולים לשלוח הודעה או להתקשר אלי. כמו כן, אתם מוזמנים למלא את טופס הפרטים בכדי שאוכל לעדכן אתכם כל פעם שיהיה לי משהו חשוב (מבטיחה לא להפגיז אתכם במיילים).
ואחרון חביב, אם עוד לא הייתם בהרצאה שלי אז אל תפספסו ברביעי הקרוב, 16.1 בשעה 21:00 בטוקהאוס, בית ההרצאות בנמל תל אביב. להזמנת כרטיסים לחצו כאן.
