"אמא, אני לא אוכל דברים מחיות יותר" זו ההצהרה שנשמעה בשולחן האוכל לפני כשבועיים. התגובה שלי – דממה ובראש מתגלגלות המחשבות. מה עושים עכשיו? גם ככה הוא לא אוכל שום דבר אז גם ביצים, גבינות ושניצל יורד מהתפריט?
מודה שזה לא הגיע כהפתעה גמורה, חשתי את המהלך הזה נבנה בחצי שנה האחרונה, התחיל לשאול האם הלבבות על השיפוד של סבא זה באמת לב של חיה וכשהבין שכן (לא מאמינה בלשקר לילדים לגבי אוכל, אחר כך זה תמיד חוזר אלינו כמו בומרנג), החליט שהוא לא אוכל שום דבר שנראה כמו חלק מחיה. השלב הבא הגיע לא הרבה אחרי והנה ירדה גם הביצה הקשה, נשארנו עם שניצל שגם את זה אוכל בקושי פעם בשבוע ומאכלים בהם לא רואים שיש ביצים, בשר בקר בעלי החליט שהוא לא אוכל יותר ממניעים סביבתיים (מסכימה איתו לחלוטין) וארוחות חלביות, רק שאני רגישה ללקטוז כך שהאתגר במטבח שולש – ואצלי בבית אוכלים 3-4 ארוחות ביום, הוא פעיל ודינמי.
אז מה עושה אמא כשהילד המיוחד שלה, שגם ככה מאופיין באכילה בררנית מצמצם לאט לאט את התפריט שלו, בעלה לא אוכל בשר והיא רגישה למוצרי חלב? פונה לעזרה מקצועית.
את בלוגרית האוכל עדי כהן סימן טוב (אין קרבה משפחתית) פגשתי במקרה לפני כשנתיים וחצי, הגרלתי את השם שלה כחלק ממשחק "גמד מגומד" המסורתי של בלוגריות סלונה. בהתחלה נבהלתי כשהתבקשתי לשלוח חבילה לבלוגרית אוכל ולא סתם, גיליתי שהיא שפית טבעונית. נכנסתי לאתר שלה, לדף הפייסבוק בניהולה מדברים טבעונות בכיף וגיליתי שכבר שנים אני אוכלת אוכל טבעוני, פשוט לא הייתי מודעת לזה, קינואה, שעועית מש, סושי!, פלאפל, חומוס, קציצות ירק ועוד. התחלתי להיות פעילה מאוד בקבוצה, אוספת מתכונים, מתייעצת, מיישמת ולפני כחודשיים הקבוצה עזרה לי ליצור ארוחה טבעונית שלמה לכבוד חבר שהגיע מחו"ל. יותר מפעם אחת כשהתייעצתי בקבוצה עדי הייתה עונה לי " נו, מתי את באה אלי לסדנה?" ואני תמיד עניתי לה "שתגיעי צפונה".
עכשיו בחזרה לארוחת הערב הגורלית, כשהבית נדם והילדים כבר היו במיטות, נכנסתי לקבוצת הפייסבוק הזו להתייעצות ולהרגעה, כי מה בדיוק עושים עם ילד חצי טבעוני אבל שלא אוכל שום דבר?. והפוסט הראשון בדף היה מודעה של עדי כי היא החליטה לפרוץ את הגבולות הפיזיים ולפתוח תכנית ליווי און ליין לבישול טבעוני בוואטסאפ, ברור שנרשמתי!
ביום ראשון, נר ראשון של חנוכה התוכנית יצאה לדרך. היא קטנה ואינטימית, כל יום עדי מעלה מידע והרחבה על מזון טבעוני וקישור למתכונים וסרטונים רלוונטיים – קמחים שונים, תחליפי בשר כמו סויה, סייטן וטופו ועוד המון רעיונות. מה כדאי שיהיה בבית, איך לתכנן את הבישולים ולייעל זמני בישול. התייעצנו, העלנו תמונות של התוצרים שלנו וקיבלנו הדרכה וייעוץ לפעמים תוך כדי בישול.
השאלה הראשונה לדעתי שעולה כששומעים על תוכנית שכזו, היא במה זה שונה מלקרוא את הבלוג שלה באתר ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק.? אז גם אני תהיתי וגיליתי שקודם כל, המענה בוואסטאפ הוא מהיר יותר מלכתוב פוסט בפייסבוק ולחכות שמשהו יענה, גם מעדי וגם מחברי הקבוצה האחרים. באתר של עדי באמת יש המון מתכונים וטיפים פתוחים לקהל ואך יש גם איזור שהוא רק לחברים תוכנית הוואטסאפ שלה וזה החידוש.
אז היום הוא היום האחרון בתוכנית. עברו 10 ימים ממש מהר, המקרר שלי מלא באוכל לכל השבוע שנעשה בזכות ההדרכה של עדי, במקפיא יש לביבות בטטה וקינואה ופשטידת מנגולד (מהגינה) וטופו מחולקים למנות קטנות, עכשיו כל שנשאר זה לאט לאט להרגיל את הבן שלי (ואת שאר בני המשפחה) למאכלים השונים, זה תהליך ארוך ולא פשוט כדי לגוון לו את האוכל – כי כמה פסטה בלי כלום, אורז לבן, פתיתים וקוסקוס בלי רוטב ילד יכול לאכול? מתברר שהמון אבל אני אופטימית. הא, שכחתי, הוא גם אוכל מלפפון ותפוח.
ב19.1 היא פותחת עוד תכנית ליווי און ליין כזו למי שמעוניין הפרטים כאן בקישור. ומי מחברי שמעוניין יכול לקבל אצלי קוד קופון להנחה לתוכנית, אבל שימו לב, היחוד שלה הוא באינטימיות של התוכנית, לכן יש מספר משתתפים מוגבל.
למען הסר ספק, נרשמתי ושילמתי על תוכנית כמו כל יתר המשתתפים, פשוט כל כך נהניתי שהחלטתי לחלוק את זה איתכם. בעיקר לאלו שמודיעין (היכן שעדי מעבירה את הסדנאות שלה) כל כך רחוקה להם כמוני.
מצרפת כאן את הניסיון שלי ללביבות בטטה וקינואה טבעוניות ופשטידת מנגולד וטופו (מימין), אל מול התמונה מהמתכון של עדי מתוך האתר "בישול טבעוני שמח" אפשר לראות שיש לי עוד לאן לשאוף.
