מה משותף לשתי ציפורי אהבה וקופסת דונאטס מקרטון?

לטייל ולעשות כיף עם סלונה זה דבר אחד, לכתוב זה דבר שני, אבל לעשות עבודות יצירה המצריכות מוטוריקה עדינה? עד כאן, זה לא לבעלת ידיים שמאליות כמוני.
אז מה יצא לי מכל זה? הרבה צחוק, רעב שלא נגמר, ועבודות יצירה שהבאתי מהגן.

כשהודיעו לי בסלונה שאני הולכת לסיור טרום ולנטיין דיי באזור השרון, הייתי המאושרת בנשים.
יום מלא בדברים טובים, מלא סדנאות, מלא אוכל, קרוב לבית  ונשים מדהימות אחת אחת.

נפגשנו השכם בבוקר בביתה של גבירה וולקוביץ בהוד השרון.  גבירה, מעבר להיותה בלוגרית, היא מעצבת אופנה ישראלית בעלת המותג "גבירה", מייסדת מועדון ארוחת הבוקר, תעבירו את זה הלאה, פעילה חברתית וקהילתית נשיאת ארגון "מעגל נשים ישראל". היא זו שהכירה לנו את כל בעלות העסקים המופלאות שפגשנו ביום הזה.

את היום התחלנו בסטודיו לקרמיקה של יעל בוכמן. בהוד השרון. יעל הובילה אותנו לממלכה קסומה של יצירות צבעוניות ויפות, שנוצרו בכישרון רב באובניים ובפיסול ביד. קבלת הפנים שהיא עשתה לנו עוררה התפעלות רבה. בכניסה לסטודיו שלה חיכתה לנו ארוחת בוקר מופלאה וטעימה. זה לא שהיינו מורעבות חס וחלילה. נטע לי הבלוגרית, כבר דאגה לנו לסל פיקניק עם סנדוויצי'ם מעולים בבוקר, כי ידעה מה קורה כנראה לנשים רעבות. טוב, אם אין ברירה, אוכלים גם פה.

בין ביס לביס, יעל סיפרה לנו שהעיסוק בקרמיקה היה חלום ילדות שלה, כבר מהתיכון נחשפה לאובניים והתחילה ליצור. בסטודיו  שלה, אותו הקימה לפני 23 שנה, היא יוצרת בבוקר, אחר הצהריים יש בו חוגי קרמיקה, פיסול, קדרות, אובניים לילדים ומבוגרים ובצהריים חלק מהמקום משמש כצהרון לילדים.
IMG_20180215_211526 (1)        IMG_20180215_212209

היות וביום האהבה עסקינו, יעל הזמינה אותנו להכין מחימר ציפורי אהבה על גזע עץ. באותו רגע החרדות החלו לבעבע אצלי, הרי ברור לי שציפורים כבר לא יהיו פה, לכל היותר גושי חימר אפורים ומגושמים, חסרי צורה.
דבר פשוט ביותר כמו לגלגל את החמר לכדור ולנקנק אותו, כפי שיעל הסבירה, נראה לי מלאכה מסובכת.

ניסיתי באמת להיות קשובה ולגלגל כמה פעמים,  אבל לא ממש יצא כדורי, וגם לא נקניקי. הציפור נראתה יותר כמו עכבר. החלטתי לא להיאבק, אלא פשוט להצמיד את יעל אליי. בסבלנות רבה הפכה את העכבר שלי לציפור עם מקור קטנה ולא חדק כמו שאני עשיתי. הלבשתי עליה את הציפור השנייה, כדי שיהיה פה זוג הגיוני (ציפור ועכבר לא הולכים יחד). אני נשארתי עם הגזע. פה אפשר לפקשש, יצא סביר, לשיפוטכם.

IMG_20180215_211608 (1)

אחרי כל הגלגולים והניקנוקים, הייתה עוד משוכה לעבור, סדנת המיניאטורות, עד עכשיו זה היה רק חימום J

הגענו לבית של ענבר קופמן הראל במושב אלישמע  שמכינה מיניאטורות ובונה חדרים מיניאטורים. כבר בכניסה אפשר היה להבין שגרים בבית הזה אנשים רגועים. דמיינתי אותם יושבים בסלון, כל בני המשפחה ומדביקים חפצים בעדינות ובמסירות רבה, מבקשים בשקט ובחיוך זה מזה להעביר דבק, חתיכת פימו, נשיקה באויר. אצלי בטח כבר מזמן היו מעיפים אחד על השני חפצים (לא זעירים).

כל העבודות בכניסה לבית של ענבר הן מלאכת מחשבת. מסגרות עם חדרים מעוצבים ממיניאטורות, מיכלים ממוחזרים שהיא הפכה לחדרים ובפנים מילאה במיניאטורות.

IMG_20180212_134452 (1)
מיכל של מרכך כביסה שלתוכו יצקה יעל חדר כביסה שלם

ענבר סיפרה לנו כיצד התחילה לעבוד בזה. הבן שלה למד בחוג מיניאטורות בעבר. כשהוא שיכנע אותה ללמוד איתו, היא לא רצתה, הייתה עסוקה במקצוע שלה כנגרית וצבעית רהיטים. לפני שנה נסעה לרעננה ובדרך החליטה לעבור בסטודיו שהוא למד.  "כנראה זה לא היה מקרי", אומרת ענבר. "המדריכה שלו הייתה שם ואמרה שפותחת חוג להכשרת מדריכים. שכנעה אותי להירשם ונרשמתי. התאים לי מאד באותה תקופה לעבור שינוי ודרך זה עברתי תהליך תרפיה". "משם יצאתי לדרך, יש לי מלא סדנאות לילדים. אוספת הרבה חומרים ממוחזרים ולכל דבר מוצאת שימוש".

IMG_20180215_210958 (1)
סושי, מכונת פופקורן, עוגיות, דונאטס, הכל מיניאטורי

"היום נעשה שולחן קטן ערוך ליום האהבה, עם בקבוק יין, עציץ וקופסת דונאטס" אומרת ענבל. היא מראה לנו דוגמא ואני אומרת בליבי, שאולי אקח את הדוגמא ואשוויץ בה.

"כיתה טיפולית" אמרה מורן, מנהלת הקהילה שלנו בסלונה כשהתחלנו את היום. חבורת בנות קשקשניות, רעבות כל הזמן, שלא מקשיבות למה שאומרים להן.
את מיטב הפרעות הקשב זכינו לפגוש בעצמנו דווקא במקום שקט ורגוע כל כך. כנראה אני לא היחידה עם ידיים שמאליות, ההתעסקות עם דברים קטנים שדורשים הרבה סבלנות לא הייתה קלה לרבות מאיתנו. וכשאין סבלנות, הפה לא נסגר ורק קיטורים יש באוויר. ענבר דווקא שמרה על רוגע והצליחה איכשהו להשתיק את הכיתה.

אני מציצה לימיני ורואה את חברתי לשולחן מסיימת לערוך את השולחן עם כל החפצים הקטנים. אני עוד בשלב הכנת הדונאטס. אמנם כאן אני לא נדרשת לנקנק אותם, אלא רק לכדרר ולעשות חור באמצע, אך גם כאן זה לא ממש עובד. החור יוצא בצד, ושהצבע שאני מורחת למעלה (קרם כזה) נשפך על כל הפימו. בסוף איכשהו אחרי שהם יוצאים מהתנור ומתאחדים יחדיו בקופסא מיניאטורית של דנקן דונאטס, זה מתקרב לדונאטס אמיתי.
גם אצל ענבר אנחנו טוחנות עוגיות וקפה, שלא נישאר רעבות עד ארוחת הצהריים, שהיא התחנה הבאה.
האתר של ענבר: חדרים קטנים אומנים גדולים

כמו ילדה שחוזרת מהגן, גאה בעצמי בעבודות שהכנתי, עכשיו גם לי יהיה מה לשים על השיש במטבח, או בפח.
המשך יבוא…

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.