ב"ה
בובה קטנה גדלה לצידי, וכבר מהימים הראשונים היא הפכה למורה הרוחנית שלי. דרך אגב, כולנו משמשים כמורים רוחניים עבור אחרים, במודע או לא במודע.
ובחודשים האחרונים היא לימדה אותי שיעור חשוב מאוד לחיים שלי.
התחלתי להתבונן בהתפתחות המוטורית שלה. ראיתי בתוכה דחף חזק ביותר לנוע, להתקדם, להתיישב, לעמוד, ללכת. היה נראה שהדף הזה גדול ממנה, שהיא פשוט לא יכולה להפסיק. היא התחילה לעשות כל מיני תנועות, למשל לנסות להתיישב, מבלי לדעת או להבין מה היא עושה. היא זרמה עם הקריאה הפנימית של הגוף וקיבלה על עצמה את כיוון התנועה שמבקשת להיוולד. כל שרירי הגוף התגייסו כדי לתת תמיכה לקריאה הפנימית הזו.
אני נדהמתי לגלות אילו שינויים אדירים יכולים להתרחש בנו בתקופה קצרה מאוד. פשוט דרסטיים.
ועוד יותר נדהמתי לראות את ההמחשה הברורה ביותר לכך שכאשר התודעה שלנו התרחבה – היא כבר לא תצטמצם בחזרה. אחרי שהיא למדה ללכת, היא לא פונה לזחילה. היא קמה והולכת.
אז מה למדתי ממנה?
למדתי שיש לנו דחף חזק לנוע, להתקדם, להתפתח. אנחנו לא יכולות לא לעשות את זה. הדחף הזה נושא אותנו מעצמו.
למדתי שהכל בתוכנו וסביבנו מתגייס כדי שהתנועה וההתפתחות הזו תתרחש. הכל. כל העולם תומך בנו בתהליך הזה, כי לשם כך נבראנו ונוצרנו. לנוע – עם הגוף, עם השכל, עם הלב, עם הנשמה. וכל היקום תומך בתנועה הזו.
למדתי שבאותם הרגעים בהם אני מרגישה חולשה או קטנות או חוסר ידע או פחד – אין בזה טיפת אמת! כי אם חוויתי לפני כן רגעים של עוצמה, של גדולה, של ידיעת הלב ושל אומץ – זהו, התודעה שלי התרחבה ואין סיבה לחזור אחורה! זה פשוט התמודדות עם מצב שונה מעט שדורש את אותם הכישורים שכבר פיתחתי. ושאם למדתי ללכת (גם רק פעם אחת) – תמיד אוכל ללכת, מספיק לזחול. ואם למדתי לעוף – אז הכנפיים שלי יוכלו לקחת אותי לכל מקום.
ושיעור הכי חשוב שלמדתי הוא – לא להתרשם מאיך שהמציאות נראית כרגע ולא להסתמך עליה בבחירות שלי לגבי העתיד. כי אם הייתי מסיקה לגבי מהות הבת שלי לפי התפתחותה בגיל חצי שנה, הייתי מחטיאה בגדול. הרי היא לא הולכת להיות תינוקת תלותית כל חייה. היא מתפתחת כל יום. וככה גם לגביי. מי שאני היום – בכלל לא מייצגת את מי שאני הולכת להיות. אפילו מחר. גם אני מתפתחת כל יום!
ואתן – לכו תבדקו את מצב הכנפיים של עצמכן!
