מה יש לי להרוויח מהבלוג שלי?

סיפרתי לאח שלי שאני כותבת בלוג ושמו "אז איך זה להיות זקנה". הוא לא היה צריך שום מידע נוסף כדי לומר לי: "אף אחד לא יקרא את זה!" ואתם יודעים מה? זה לא רחוק מהאמת.

אז באמת, למה אני כותבת את הבלוג הזה? יש מגוון של סיבות וכמה תשובות שמצאתי והמצאתי, אבל הסיבה העיקרית, כבדת המשקל ביותר ואולי בפועל הסיבה היחידה: אני פשוט נהנית (לפחות בינתיים).

למה וממה אני נהנית, אני לא ממש סגורה. לא יודעת. אבל כל עוד אני נהנית, למי אכפת?

ויש עוד תשובות די טובות ולגמרי אמיתיות:

אני לא יודעת איך בדיוק זה קורה, אבל לכתוב ואז להניח במרחב הציבורי, חשוף לעין כל (גם אם רק באופן פוטנציאלי בשלב זה), נותן לך מבט על עצמך, מין סוג של ראי מהדהד. כשעוד אנשים נמצאים פיזית במרחב שלך, יש לך תבנית קבועה להבין ולפרש את הסיטואציה, אבל כשאת כותבת ומוציאה לאור, דווקא כשאין תגובות לפוסט את נשארת עם עצמך ונעשה יותר ויותר ברור שכל מה שאת רואה, חווה, מפרשת ומרגישה זו את, פשוט אין פה אף אחד אחר לשים את זה עליו! וגם אם לא תמיד את נראית במיטבך בראי הזה (או יותר נכון גם אם לרוב את לא נראית במיטבך בראי הזה) יש בו תועלת. זו דרך טובה להבין עוד משהו מנפש האדם, או לפחות משהו מנפשי שלי.

אני אוהבת לחקור, לא רק פנימה, גם החוצה. הבלוג מאפשר לי לבדוק (מיד ראשונה, היד שלי) מה זה המרחב הזה (נכון להיום), מה יש לו להציע בגדול, וגם בקטן (כלומר לי עצמי), מה אפשר לעשות במרחב הציבורי הדיגיטלי, מה כדאי לעשות בו, מה אני יכולה להרוויח ממנו, ומה כדאי לדעת עליו, וגם מאפשר "להיות בענינים" כשמדברים בו, הרי זה נושא שיחה די מרכזי, ויש מצב שזה עוד יתגבר. אני לא יודעת להבין נושא אלא "דרך הרגליים". לספר לי עליו פשוט לא יועיל. כך אני מבינה את המרחב הציבורי הדיגיטלי מהבטן.

ומה עוד? כך אני מפזרת את מי שאני ובדרך שלי, לרוח. אולי מישהו יקרא פעם ויועיל לו/לה? אולי מישהו יחשוב שיש פה קצה של משהו שיכול לעניין אותו למטרה טובה כלשהי? אולי זה סתם ישעשע מישהו?

וגם, יש פה אתגר יצירתי מסוג האתגרים שאני אוהבת, אולי אותו האתגר שיש ב"חיים הממשיים": איך לשמור את עצמי עצמי, בדיוק איך שאני, ובו בזמן למצוא לי מקום, מרחב, בית, או בתים מתאימים ברשתות החברתיות, כמו בחיים ממש.

 

על המחשב

אני אמנם זקנה אבל יש מצב שאחיה עוד 25 שנים או אולי אפילו יותר. אני לא צריכה תחזיות מדעיות כדי להניח הנחה כזו, אני מסתכלת על אימא שלי, שתהיה בריאה. מצד שני, ברור לכל שקצב השינויים וההתפתחויות בעולם שלנו לא עומד להעצר. להפך. אז מה? שאני אשב לי בשקט בבית וארגיש "בחוץ" משך 25 שנה? אין מצב. אני במקרה אוהבת לחקור. יצא שהתקופה הזו מתאימה ככפפה ליד לאלו שאוהבים לחקור בין אם הם בגן או בגיל השלישי. אז שאני אלך לשבת לי על הספסל בדיוק כשהעניינים מתחממים? לא תודה.

ולבסוף, המילה זיקנה, זקנה, זקן, זקנים. אני מבחינה שהמילה והטיותיה מופיעה לעיתים קרובות בפוסטים שלי. לא יודעת עדיין מה בדיוק אני רוצה לומר כאן, אבל חד משמעית מרגישה שמשהו פה מפריע לי: מה כ"כ נורא במילה "זקנה" על הטיותיה, שמנסים למצוא מילים חליפיות כמו קשיש, אזרח ותיק, גיל הזהב? למה זקן, זקנה זה לא טוב? או שאולי מה שלא טוב זה המצב עצמו, זה שאתה לא בן 30? לעצמי אני אומרת בואי, אין צורך להתאמץ להיות משהו שאני לא. אין צורך להתאמץ בכוח להיות בת 40 (דרך אגב, זה לא עובד). בואי תהיי זקנה כשאת זקנה. בואי תזקפי את עמוד השדרה שלך  ותזכרי את ערכך.

 

הזקנה שלכם
טוב, האמת היא שאני לא באמת יודעת איך זה להיות זקנה, למרות שאני זקנה. נראה די בטוח שאהיה זקנה גם עוד 20 שנה (כמו אימא שלי, שתהיה בריאה) ומה הקשר בין זה לזה? מסתבר שלהיות זקנה זה דינמי כמו להיות לא זקנה.