למתן היתה בחינה במתמטיקה והוא לא הצליח בה.
הוא גם לא בדיוק התכונן אליה, רק ככה פה ושם, אז זה לא מפתיע באמת.
בניגוד לעבר, אני לא התפוצצתי, כי לפני שזה קרה הוא באמת התבאס מהציון והשיח היה סביב איך אפשר לשפר.
אני אמרתי לו שהוא לא התכונן למבחן, ושבעצם במקם שבו הוא נמצא, שהוא לא שוחה בחומר הוא חייב להתכונן בכל רגע פנוי.
ואז הבנתי שלא אני ולא הוא מבינים על איזה זמן פנוי מדובר בכלל?
אמנם לא סיימנו עדיין שנה ראשונה בBC אבל השנה הבאה כבר באופק והיא הולכת להיות עוד יותר משמעותית מהנוכחית,
וחלק מההתכוננות אליה צריך להיות ברמה של התארגנות וסדר, משהו שחייב להיות על השולחן כבר מעכשיו.
אז הצעתי למתן שנשב ונכין תכנון שבועי, שנראה איך נראה שבוע שלו ואיפה נכנס זמן לשיעורי בית, תרגול והכנה למבחנים.
לקחתי דף והתחלנו להכין תכנון שבועי פעם ראשונה בחיים בשבילי ובשבילו
מילאתי מערכת של בית הספר בטבלא, הוספתי שיעורים פרטיים שמובנים (הוראה מתקנת ואנגלית)
ובהתחלה הכנסתי את פעילויות הקטסל כחלק מהיום גם (3 פעמים בשבוע שעה ורבע בכל פעם!)
ואז נשאר לו מעט זמן פנוי אותו הוא צריך למלא בשיעורי בית ותרגול לבית הספר.
הוא נכנס לדכאון שבעצם אין לו זמן פנוי להיות עם חברים וסתם לראות טלוויזיה, ואז הבנתי את הטעות שלי!
אמרתי לו, בוא נראה איך נראה התכנון שלך בלי הקטסל, כי בי"ס ושיעורי בית באים קודם, ורק אז מסתכלים על הזמן הפנוי שנשאר.
הכנו את הטבלה מחדש, הכנסנו את מערכת השעות, הוספתי לימוד הוראה מתקנת ושיעור פרטי באנגלית
ואז נשאר שאר הזמן פנוי.
וככה ראינו שנינו: – הנה הזמן הפנוי שלך- מה אתה בוחר לעשות בו?
למשל, מה החברים שלך עושים בזמן הפנוי שלהם?
"מחשב, טלוויזיה ומשחקים בטלפון" הוא אומר לי.
"סבבה, ומה אתה רוצה לעשות בזמן הזה? זו בחירה שלך, אתה מבין?
אפשר לבטל את הקטסל, וגם את BC, ואז כל זה יהיה פנוי לך לחברים, מחשב, טלוויזיה ומשחקים".
"אבל יש לי מטרה", הוא אומר, "ואני לא מוכן לוותר עליה".
אז בבקשה, הנה הבחירה שלך, ככה היא נראית (והתחלתי להוסיף למערכת)- 3 פעמים בשבוע קטסל, כל שבת שניה BC, ובשנה הבאה יתווספו אימונים ותרגולים
שנצטרך לשבץ. ותראה איך בין לבין כמה מעט זמן נשאר לך לתרגל לבית הספר ולהכין שיעורי בית… אבל זו בחירה שלך, זה המקום שאתה רוצה להיות בו
וגם שם יש לך חברים אבל עוד הרבה מעבר, ומה שאתה בוחר אני איתך.
פעם, חוג הקטסל וBC היו אצלי כלי לאיומים- אם לא תעשה שיעורים או לא יהיה ציון טוב במבחן כי לא התכוננת, אני מבטלת את הכדורסל.
היום, זה לא עולה על הפרק בכלל, גם כי הוא מאד קשוב, וגם כי אני מבינה שאין קשר בכלל. הכדורסל הוא בחירה שלו,
ובלימודים הוא שינה כוון. גם אם זה לא בא לידי ביטוי כל הזמן בציונים. הגישה שלו לחיים שלו היא אחרת, וזה שווה הרבה מעבר לכל ציון בלימודים בעיני,
כי הוא מכוון מטרה. ביום שהוא יחליט שהוא צריך 100 בכל מקצוע הוא יצליח, היום הוא לומד איך לכוון לשם, אם רק ירצה 🙂
מכירים עוד ילדים מכווני מטרה? אשמח לקרוא כאן בתגובות למטה!
לימיצ
בתמונה: הבגאז' ה'לא-פנוי' באוטו שלי…וזה בלי הכדורים שבמרפסת 🙂
