סודות שגיליתי על אמא שלי בזמן שהכנתי סרט על חייה

לאמא שלי, שרה יש סיפור חיים שאפשר בשקט לערוך עליו סרט הוליוודי. הסקרנות הטריפה אותי כי ידעתי רק "טיפטופים" שאותם צוברת במשך השנים, הדרייב שדוחף אותי במשך שנתיים ליצור סרט חיים עליה בעודה בחיים. הוא כדי לחשוף את הסודות שמסתירה. בדמיון הכי פרוע שלי לא חשבתי שאלה הסודות שאגלה.

אפרת אביב צילום:דניאל אדן

IMG-20200110-WA0022 (2).jpg שקיעה בנהריה אלבום פרטי 02.20

אלבום פרטי, שקיעה בנהריה. רב הנסתר על הגלוי..

מוכנים לצלול יחד איתי? 

רגע כדי שאהיה ברורה. אני לא מתכוונת  להגיע להוליווד מה שכן דוחף אותי זה שאנחנו כילדיה ונכדיה לא באמת יודעים מה עובר עבר עליה בילדותה הצעירה ביותר ואין חשוב מאשר לדעת.

אמי בת 84 היום ושומרת בקנאות על סודות ילדותה מכמה סיבות: חלקן כבוד למבוגרי המשפחה,  בילדותה אין לה  אוזן קשבת,   לא יד מכוונת  שאולי תגרום לפתוח את הסיפור.

ואז אני מכירה את  גלעד רשף תסריטאי שיוצר סרטים של אנשים מבוגרים בקבוצת עבודה שאנחנו חברים בה.הוקסמתי.  ומאותו הרגע  יושבת  לאמא על הוריד משכנעת  אותה שחייבים להוציא את הסיפור.  אני יודעת כמה פרטים אך ברור היה שרב הנסתר מהגלוי.

משתכנעת, משתחררת מסכום כסף לא מבוטל ויוצאים  לדרך לפני כחודש. הפגישה הראשונה עם גלעד קשה לה והרבה חומר לא יוצא ממנה. אחיותי כמעט מרימות ידיים אך אני אומרת, שאין מצב שעוצרים. קובעים עוד פגישה וזו  מוצלחת בטירוף.

מכינים את אמא למפגש ביראת קודש.  לובשת  בגדים יפים, מאופרת , הולכת למספרה, שמה לק… הכל. גלעד הכין את המצלמות  ומתחילים.

כדי לדייק גלעד מצויד   בכמה נקודות שהולכות איתי שנים   שמהם הוא התחיל לצלול עם אמא לעברה הקשה. אמא נושמת  בכבדות אבל  שפת גוף  משדרת – אני רוצה  לשתף.

רוצים לשמוע כמה שאלות שעולות במפגש? 

גלעד: בת כמה את  כשאבא נפטר?

אמא: בת 5 או 6.

גלעד: כמה אחים יש לך?

אמא: אני ואחי  שצעיר ממני בשלוש שנים.

גלעד: אז נשארים עם אמא שלך אחרי שאבא נפטר?

אמא: כן, תקופה קצרה  כי לאחר מכן מתבקשת לעזוב כמי שכבר לא שייכת למשפחה.  אנחנו עוברים לדוד הבכור בבית. הקשר עם אמא  נותק בשלב זה. נאנחת עמוקות.

גלעד  המום…. וגם אנחנו…. אני ושתי אחיותי….

גלעד: אז איפה אתם גרים ומי דואג לכם  אתם ממש תינוקות? , התעקש ועם עיניים פעורות למרות ניסיונו בתחום.

אמא: נכון.  אנחנו עוברים אל  הדוד ופשוט גדלים. לפעמים  יש  אוכל, לפעמים כשמגיע אורח הוא מקבל את השמיכות שלנו ואנחנו נשארים בלי…. ועוד הרבה עצב.

אני שיש לי נכדים בגילאים האלה, לא יכולתי להחזיק מעמד ומתחילה לבכות… איך אפשר לנתק ילדים מאמא שלהם רק בגלל שיקולים קרים של שליטה. שואלת בקול.

היה עוד ערוץ . סבא שלי מצד אמא  ( שנפטר)  הוא איש עשיר באותה תקופה ועסקיו היו שיווק ירקות , שמנים, וכל המנות הקשות (סוכר וכו') . לפני מותו והוא נפטר ממחלה בגיל 40 לערך. מעביר את המושכוט לדוד הבכור ומבקש ממנו  להמשיך לנהל את העסקים  למרות שהיו לסבא עוד 2 אחים בחיים.

מה עושה הדוד?  מנשל את האחים של סבא מהעסק,  לוקח את האנשים הבוגרים במשפחה ביניהם אבי ז'ל  שהיה אז בגילאי העשרה, ועוד שניים נוספים והופך אותם לחייטים של העיירה.  הם  עובדים ללא תמורה כספית. הכל לוקח הדוד.

גם אם זו  המנטליות באותה תקופה במרוקו של הרי האטלס – אין לסלוח לו.

בום… עוברים לעיר אחרת 

גיל 10 אמי ואחיה גדלים עם הרוח (כך אני מגדירה את התקופה הזו) כי בעצם לא באמת דואגים להם. הם פשוט  שם ביחד עם שאר הילדים.

בגיל 10 הדוד שאצלם אמא  ואחיה שוהים ,  לוקח את אמא ומשדך אותה למשפחה יהודית עשירה בעיר אחרת במרוקו כשמטרת המעבר היתה:  אמא בגיל 10 הופכת  לאחראית על משק הבית!!! בגיל 10.

אמא בעננים , זו  תקופת פריחה יפה. היא זוכה כאן לקצת חמלה. לייחס של כבוד,  הולכת לים עם המשפחה, לטייל, אוכלת ביחד איתם. זוכרים? היא רק בת 10!!!

ביום תשלום המשכורת הדוד  מתייצב ולוקח את הכסף מבלי להשאיר לאמא מאומה.

אמא שוהה בבית הזה כמה שנים.

באותה תקופה שאמא עוזבת גם אחיה עוזב, אלא שהוא עוזב מיוזמתו. פשוט הולך לבעל עסק וביקש ממנו לעבוד אצלו. מה הוא עושה? חלוקת מזון במשאית.  הישרדות לשמה. הקשר ביניהם  נמוך מאוד כי כל אחד היה בעיר אחרת. הדוד שלי בן 7 לערך..

אה… גם כאן הדוד מגיע ולוקח את הכסף ביום המשכורת. גם כאן משאיר את הדוד ללא פרוטה.

ידי רועדות עכשיו כשאני כותבת, כי הראש לא מצליח להכיל את החוויה הזו שכללה רוע ואגואיסטיות מוחלטת של מי  שהיה אמור להשגיח עליהם.

שתי אחיותי וגלעד הצלם מקרבים את הכיסאות כדי לשמוע את אמא יותר טוב

אעבור קצת לחוויה שלנו כמאזינות לשיח הזה.   יושבות קרוב, אמא מדברת בקול חלוש ובוכות,  לאמא החוויה כבידה .  גם גלעד ה"מנוסה"  מוחה גם הוא דמעה. בשלב מסויים אומר לי: כוכי, זה סיפור קשה…

גלעד ממשיך להקשות ושואל פעם אחר פעם, מי דואג לכם? מי לוקח אתכם לרופא? מי קונה לכם בגדים?

אמא: מה שעושים לנו זה  בסדר כי לא  הכרנו  משהו אחר וגם אנחנו ממש ילדים קטנים.

ההישרדות כאן פורצת במלוא הדרה.

הסיפור הזה  מלווה את אמא כל חייה .  הסיבה שהיא לא משתפת אותנו במהלך החיים נובע מהסיבה שהיא  מכבדת את הדוד ואולי פוחדת ממנו עד באחרית ימיו ובישראל.  אחת הסיבות שהיא מסכימה לדבר היא : הדוד נפטר לפני מס' שנים. גם אבא שלי נפטר (הם היו אחים).

אוקי.. חוזרים לאמא שלי. היא עובדת עד גיל 16 אצל המשפחה העשירה כשיום אחד הדוד מופיע ואומר לה שהיא מסיימת לעבוד. לשאלתה למה? התשובה  את הולכת להתחתן. אמא לא מסכימה כי אבא שלי היה מבוגר ממנה בכמה שנים טובות וגם היה לה מאוד טוב היכן שהיא והיא לא רוצה לסיים זאת.

מסרבת וזוכה לסטירה מצלצלת ובזה תם הדיון. אוספת חפציה וחוזרת הביתה להתחתן.

לאחר תקופה קצרה עולים ארצה כאן ילדו 5 ילדים מקימים משפחה יפה אך חייה היו לאורך כל ציר החיים רצופים בקשיים, כאבים, אכזבות ברמה האישית. זאת  לצד ילדיה שאותם מאוד אוהבת ומטפחת באמצעים פשוטים וכמעט דלים  לתפארת ביחד עם אבי.

מאותה פרידה שבה היא עולה ארצה,  בעצם לא ראתה את אחיה היחיד מעל 30 שנים.

הדבר היפה הוא שאח שלה  גדל להיות איש אמיד ביותר בתחילה במרוקו ולמרבה הפלא הוא ממשיך את תחום עסקיו של אביו שהם חקלאות ושיווק מוצרי מזון קשים. מקים משפחה בגיל 19 הוא נישא  ובשלב מסויים עובר לפריז ופותח רשת סופרמקטים לתפארת וכמובן  מגדיל נכסיו  מאוד. בתחילת שנות ה-80 כשעובר לפריז  מחודש הקשר ומאז הם שומרים על קשר רציף מאוד. זוהי נחמה גדולה עבור אמא . איך אומרים ? חיה משיחה לשיחה וממפגש למפגש איתו.

***

אז נחזור למשפט שפותח הבלוג, מה הסודות שגיליתי שגרמו לי לבעירה  להכין סרט…

מעבר לעובדה שיש כאן סיפור שצריך להיות מסופר ולהגיע לילדים ולנכדים שלה,

 לי שאני הבכורה מבין ילדיה יש הכי הרבה רסיסי מידע במשך השנים ותמיד רואה בדוד שלי בעודו חי,  דמות שדפק  וממשיך לדפוק להורי את החיים. ובלשון המעטה לא אוהבת אותו בכלל. לא נותן להם ללמוד, גוזל את כספם, מחתן אותם בגיל כל כך צעיר ועוד ועוד. ולמרות זאת זוכה לכבוד מהסביבה.

היה לי חשוב לפתור עם אמי את הסוד האם באמת היא כיבדה את הדוד או שמשהו אחר מסתתר.

בסרט שמוציא מאתנו דמעות בלי סוף, רחמים על אמא שלנו שכל כך סובלת בילדותה שומרת בסוד את ציר חייה. ואלוהים יודע איך בכל זאת גדלה להיות אשה חזקה, שמחה, שכל הזמן דואגת שהבית שלה יהיה מלא באורחים, מארחת לתפארת. מרימה חגים שלמים כמעט לבד וכל המשפחה . היו מגיעים משהו כמו 35 אנשים.. כן כן…

ואת כל זה היא מסתירה כמעט לגמרי במשך כל חייה. בגלל נורמות במשפחה.

מה גילינו?

שיש לה ילדות עשוקה, עצובה, כמעט ללא אהבה, נכנעת לכל התכתיבים עם התנגדויות מינוריות בלבד וכך מושכת את חייה.

ואני ?  אני סוגרת מעגל עם הדוד שלי ומגיעה למנוחה – שהיתה סיבה טובה שלא אוהב אותו.

ליצור סרט סיפור חיים זה לא רק הסיפור שאחרי האדם, זה לגלות את הסודות שבד'כ יקירינו מסתירים מאיתנו. 

מה אתם מגלים או גיליתם על יקירכם ?

היום כשאני מאמנת מנטלית ומנסה לפצח את גודל האירוע  אני מגיעה  למסקנה אחת ברורה וכואבת:

אמי  חיה  בהישרדות כמעט כל חייה עם עליות קטנות ומורדות תלולים , המון עצב, תסכול, שמירה על הסוד פנימה בליבה ובכל זאת שמרה על שפיות.

שאפו לך אמא שלי מאחלת לך אריכות ימים ומקווה שהסרט הזה הוציא ממך את הכאב הגדול שאותו את נושאת שנים רבות לצד הטוב שהיה לך ממשפחתך שיצר.

תוכלו למצוא אותי

בנייד: 0529426541

במייל: cochi/saggy@gmail.com