מה בפרשה? שאלות למחשבה

פרשתנו מגלמת בתוכה קונפליקט: מצד אחד מתארת את הנזיר, שבחר להימנע מתענוגות החיים, כקדוש "כל ימי ניזרו קדוש הוא לה'" ומצד שני בתום ימי נזירותו עליו להקריב קורבן חטאת.
נשאלת השאלה עם בעצם פרישתו נחשב הנזיר כקדוש על מה עליו לכפר? שלא כעמים אחרים המקדשים פרישות, נזירות והימנעות. היהדות דוגלת באי מניעה. עצם הפרישות נחשבת לחטא, חל איסור למנוע מהגוף את כל מה שהתורה התירה לו. על האדם ליהנות ממנעמי החיים לפי כללים ברורים. דמותו הרצויה של האדם בעיני התורה היא אותו אדם החי את החיים במלואם שחי ונהנה בגבולות ההלכה ולא מחמיר עם עצמו מעבר לכך.
כפי שהיהדות אינה מאמינה בקצוות גם עולם האימון מאמין באיזון כדרך חיים. החכמה היא לדעת למצוא את המקום הנכון בו אני בא לידי מימוש בלי להסתגף שאני נהנה וחש משמעות, שאני עובד ולא הפכתי לעבד… הגזמה לכל כיוון אינה מטיבה אם האדם, יותר מידי ופחות מידי לא יועילו להפך יש בכוחם להזיק, לשאוב אנרגיה מיותרת להשאיר אתכם מרוקנים ….
מזמינה אתכם לשאול: מהו איזון עבורי? מתי אני חש מאוזן? על מה עלי לוותר כדי להגיע למידת האיזון הרצויה לי?
שבת שלום,
מלי אבן חן
מאמנת אישית ועסקית ומנחת סדנאות – בדרך שלך
054-2070864