מה בין חיפוש אהבה, רכישת דירה, ושדרות רוטשילד

כמה שבועות לפני שהתחיל מאבק האהלים ברוטשילד, החלטתי לקנות דירה. כנראה זה רק אני, אבל מצאתי דמיון רב בין חיפוש דירה, לקמפיין שלי, למציאת אהבה.

בחורה עם מחשב נייד

אחרי כמה שנות גירושים, ואחרי שעברתי שתי דירות שכורות, החלטתי שהגיע הזמן להתמסד. הגיע הזמן לותר על מערכות יחסים מזדמנות, חסרות התחייבות ארוכת טווח, וללכת על הדבר האמיתי.

במהלך חצי אוטומאטי, ויתרתי לרגע על לוחות ההכרויות, והשקעתי את זמני בהתמכרות חדשה, ממכרת לא פחות, ודומה במידה רבה להתמכרות הקודמת שלי.

במהלך החיפוש, שאגב לא נגמר, חייכתי לעצמי על הדמיון בין חיפוש למשנהו:

הומלס במקום ג'יידייט – את ג'יידייט הרי כולנו מכירים. ומי שלא חווה בעצמו, בטח קרא פוסט קודם שלי, או סתם שמע מאחד החברים. ג'יי דייט הוא אתר הכרויות, בו אתה צופה בתמונות עם תיאור קצר של המועמדת, ומחליט בעצם על סמך הפרופיל, האם לנסות וליצור קשר.

הומלס לעומת זאת, ממש דומה לג'יידייט. גם שם אתה עובר פרופיל אחר פרופיל, מביט בתמונות, קורא טקסט קצר ובדר"כ לא מקורי, על דירה שלא דומה לאף אחת אחרת. בהומלס, לעומת ג'יי דייט אגב, ההצצה היא בחינם. בכלל תענוג.

קסומה ומהממת – כבר אחרי כמה פגישות עם דירות פוטנציאליות הבנתי שכל קשר בין התמונה למציאות הוא מקרי בהחלט. ממש כמו בכמה מהדייטים המהוללים שקרו לי בשנים האחרונות.

דירת גן עם גינה קסומה ומהממת, תתברר בשנייה הראשונה לפגישה, כדירת מרתף, עם דלת צדדית היוצאת למעבר צר של מטר וקצת בין הבניינים. אה, ומחסן הגז של הבניין, יושב ממש באמצע ה"גינה". פרט שולי.

מימדיה שונים מהצפוי – בעוד שבלא מעט פעמים בעולם הדייטים מצאתי את עצמי עם נשים שתיאורן ומידותיהן שונות מהתיאור, בדר"כ צפונה, הרי שעם דירות- זה בדיוק הפוך. דירה של 85 מטר, היא 85 מטר, אבל ברוטו. מה? זה לא היה כתוב במודעה? לך תנסה להכניס את עצמך, את ילדיך, את זוגתך – הרי זאת תגיע מתי שהוא – ואת ילדיה, לארוחת ערב בדירה של 85 מטר ברוטו, או יותר נכון – 52 מטר נטו.

צפונית או דרומית – גם כאן, כמו במקומות אחרים ותחומים אחרים, הצפוניות שוות יותר. הרבה יותר. הן נקיות יותר, אלגנטיות יותר, כמובן יקרות יותר להשגה, שלא לדבר על מחיר התחזוקה. לעומת זאת בפלורנטין למשל, הן קלות להשגה, קטנות כאלה, מלוכלכות קצת, ומוקפות בערמה של מוכרי צעצועים, רהיטים ואהילים.

מה שכן, לדרומיות יש פוטנציאל. הן בטוח יעלו. שהרי צפוניות כבר אי אפשר להשיג.

אז על מה תתפשר – כולנו כבר הגענו למסקנה שאין ברירה. חייבים להתפשר. אין כזה דבר הגברת המושלמת, יש המושלמת בשבילי. ואותה אני מחפש. כבר די הרבה זמן.

בדיוק כמו עם הדירה החדשה שלי. אני רוצה אותה לטווח ארוך, עד הפנסייה, ואני מוכן להתפשר. עוד לא החלטתי אם אני מתפשר על חנייה, מעלית, או על גיזרתה. אבל אני פרגמטי!

זה לא אתה – זה אני, זה אני שאתה לא יכול להרשות לעצמך. נכון, היה כתוב את הסכום בעיתון, אבל בדיוק התחלתי לצאת עם מישהו, והמחיר עלה. בעצם המחיר לא עלה, אני פשוט לא אקטואלית.

גם כאן, כמו באהבה, עד שאתה כבר מוצא לעצמך את הדירה שאתה מרגיש בה נוח, שאתה מכיל את יתרונותיה, ויותר חשוב את חסרונותיה – היא נעלמת. היא לא רוצה אותך. אבל אל תיקח את זה אישי, כי זה לא אתה. זאת הדירה.

מוכנות ומחוייבות – באהבה, כך שמעתי, אתה מוצא את בת הזוג המושלמת לך, רק כשאתה מוכן, באמת מוכן. השארת מאחור את משקעי העבר, בילית קצת, טעמת קצת, ואתה רוצה. אתה באמת רוצה מערכת יחסים.

בול כמו רכישת דירה. אתה רואה דירות, אתה מעריך את מחירן, ואתה מוכן לסגירה רק אחרי שעברת תהליך שלם של סגירת חשבונות עם גרושתך, והתגוררת בדירה שכורה או שתיים במרכז העיר, אבל עם "שיק".

אחרי שנמאס לך לארוז, לפרק ולדפוק דיבלים שוב, ורק אחרי שאתה והבנק הסכמתם, אחרי בדיקה לעומק, שאתה באמת מוכן לקחת התחייבות. רק אז, כנראה, אתה מוכן.

ואז,

אחרי תהליך מייגע, אין ספור פגישות ובדיקות, פתאום ראיתי אותה.

נדלקתי עליה ממבט ראשון. בכל זאת בדקתי אותה, נגעתי בה, הראיתי אותה להורים שלי, שקלתי ברצינות להראות אותה לילדים שלי.

והחלטתי, זהו, זאת הדירה שלי. אני – משכנתא מפלצתית – והיא, עד הפנסייה. עד שנעבור לדיור מוגן.

ואז התחיל הבלאגן ברוטשילד. בשבת היתה ההפגנה הגדולה. ביבי מכין לנו תכנית. זה כנראה ממש לא הזמן לרכוש דירה. אני מוכן, אבל השוק לא מוכן. זה לא אני, זה ביבי.

אני מצטער מותק. את חמודה. את נעימה. אני באמת רציתי.

אבל אני לא קונה.

לא עכשיו.

איור של צוות וידאו גורו – סרטי אנימציה לעסקים