אולי הוא אוטיסט?
מה פתאום!! ולא ייתכן ובכל מקרה אני נלחמת בזה, כך נדברתי עם עצמי, אני נלחמת בזה בכל הכוח! הבן שלי לא יהיה אוטיסט גם אם הוא כזה ולו רק לרגע קט.
קניתי את כל משחקי ההרכבה מעץ ופלסטיק, עיגולים והשחלות, ספרים עם תמונות קופצות ועם תמונות מדברות. הושבתי את הפעוט של על כסא האוכל הגבוה ופרסתי את מרכולת קפיצתו אל העולם הנורמאלי.
עידו תשחיל, עידו תשים, עידו תראה, עידו כן ועידו לא, וכך אט אט נוצרה ביננו גם תקשורת בעמל, יזע והתמדה וגם זה לא הספיק. נוספו טיפולים הומיאופתים ודיאטה נטולת גלוטן וקזאין. כמעט ועברנו אל העיר הגדולה כדי שירשם לגן של אוטיסטים שלא היה קיים באזורנו, עד שלפתע נפתח גן בקיבוץ חצור הסמוך למקום מגורנו, טסנו ונרשמנו והתקבלנו כמובן.
אט אט גם התחלתי להפנים שיש לי ילד אחר, קוראים לזה ילד מיוחד, אני ממש לא התחברתי אז למינוח המיוחד הזה. מיוחד בעיני היה משהו טוב, ואוטיזם כלל וכלל לא ענה להגדרה של טוב. אם נדייק הוא ענה להגדרה של רע, וביננו – של רע מאוד!! רע ומר עם טעם של לענה בפה!!
והילד הזה המיוחד הזה שלי התחיל קצת להגיב לשמו אבל עדיין הייתי צריכה להתרוצץ בגן המשחקים כדי להציל אותו מכדורים טועים והידרסות בכביש. הוא פשוט התרוצץ אנה ואנה ולא ממש הקשיב לתחינותיי שיישאר לכמה רגעים במקום אחד. זכיתי למבטים מלאי בוז מכדורגלני השכונה שלא העריכו את האמא שמאפשרת לבן שלה להיכנס בסערה למגרש המשחקים. גברת, צעקו אלי, קחי מכאן את הילד שלך, את לא מבינה שזה מסוכן.
כן, אמרתי בלב, אני מבינה אבל אני גם עייפה מהתרוצצותי אחריו, עייפה מאוד….שיקרה כבר איזה נס ויהפוך אותו לסתם ילד רגיל ולא מיוחד. רוצה ילד רגיל זעקתי בליבי, סתם ילד רגיל. מיוחד, נו…המשכתי לרטון בליבי, סתם התייפייפות של מילים שאינן קשורות לשום מציאות – לי יש ילד חריג, חריג!!! צעקתי בליבי, אני אמא לילד חריג,מה שהופך אותי לאמא חריגה ומה שהופך אותנו למשפחה חריגה.
כן, ללא ספק ריחמתי על עצמי בבפנים הביצתי והרוטן שלי.
כלפי חוץ הפגנתי ביטחון רב במעשיי ובילדי, הויברציות נשארו פנימה ובחוץ הפגנתי מין שלם בטוח בעצמו, יודע ומכיר צעדיו ומפיץ אופטימיות ממכרת.
כן הייתי אופטימית, אך גם ריחמתי על עצמי ועל ילדי המיוחד ועל השונות ועל הדרך הקשה. שתי תחושות אלו דרו יחדיו בראשי ובהווייתי וכך התנהלתי.
בגזרת המכון להתפתחות הילד שמעתי שהבן שלי לוקה (לוקה? סובל? מהי ההגדרה הנכונה) ב – PDD.
מה זה PDD למען השם? (או יותר נכון – WTF IS PDD…?).
זהו ליקוי התפתחותי רחב היקף, ענתה לי הפסיכולוגית.
אוקי, הרמתי גבותיי והנהנתי, מה כל כך רחב היקף? שאלתי, ומה זה הליקוי הזה? מה זה אומר?
תחפשי באינטרנט, ענתה לי לקונית הפסיכולוגית.
אוקי, השנה היא 1999, האינטרנט בחיתוליו, המידע הזמין הוא כמעט ואך ורק באנגלית. אני מחפשת וקוראת, קוראת ואינני מבינה. ממשיכה לקרוא והמושגים מקפצים מולי, בתוך ראשי, בתוך ליבי, בתוך מוחי, בתוך ארובות עיני ומכבידים על נשמתי ונשימתי. אז מה יש כאן? צעקתי בלב.
אוטיזם!! נשמעה צווחה מזוויעה, אוטיזם?
בהיתי נכחי והבנתי שהאמת חייבת להישמע, אני צריכה לדעת מה יש לבן שלי, אני חייבת את ההגדרה המדויקת כי בלעדיה לא אדע מול מה ומול מי אני נלחמת.
מיהו האויב שלי PDD אמורפי…. או אוטיזם?
ליקוי התפתחותי רחב היקף הכולל מיליון ואחת מאפיינים רחבים ומבלבלים או הגדרה אחת קורעת לב וצווחת מתחתיות הנשמה אך מדויקת באופן אכזרי?
המסע קיבל תפנית כדי לקבל כותרת, קדימה לאבחון!!
שיעור לובאס בשעת לילה מאוחרת. כל ערב עידו לומד עוד מילים ועוד חלקי גוף ועוד מילות יחס. נדבך מעל וליד נדבך עידו לומד את ועל העולם, לאט לאט מנסים לדחוק את האוטיזם.
https://www.youtube.com/watch?v=I1rCYSzNVlM