"מה אנשים מאושרים מבינים שאנחנו לא?" – שאלה מצויינת!

מישל רוז, אישה צעירה, חרשת מלידה בספר ביכורים שכל מילה בו נוגעת (ספרי ניב, 2019)

על השאלה הזו מנסה לענות מישל רוז בספר ביכוריה הכולל אוסף שירים וסיפורים קצרים מנקודת מבטה של מתבגרת חרישת. בכריכה האחורית היא מציינת כי "הקשר בין הדמויות והאירועים לבין המציאות מקרי בהחלט, או שאולי לא, כנראה לא." המשפט הזה ליווה אותי לאורך כל הקריאה בספר הזה, בניגוד לספרים אחרים מהסוג הזה, שבהם אני קוראת כל פעם שיר, כל פעם קצת, עם הספר הזה ישבתי שעה על הספה בלי יכולת להפסיק, בלי יכולת לנשום וכל פעם תוך כדי הקריאה אני שואלת את עצמי: האם עכשיו זה החלק האמיתי או שהיא שוב "ממציאה"? לא יכול להיות שהיא ממציאה, איך אפשר להמציא כל כך הרבה כאב אמיתי?

ובמשך שעה אני על הספה מעבירה דף ועוד דף, שיר ועוד סיפור קצר, בחלקם אני בוכה, בחלקם אני מחייכת, עם חלקם אני מרגישה כמו צופה מהצד שלא מבינה מה קורה ובחלקם אני תוהה האם השיר בכלל נכתב עלי.

בספר שירים וסיפורים על טבע האדם, על תשוקה, אהבה ואובדן, המון אובדן.  היה לי קשה לבחור אחד להביא לכאן, כי באמת כל אחד נגע בי בדרכו שלו. בסוף בחרתי אחד, את זה שכל הזמן חזרתי אליו. שיר כזה שהרגשתי שהיא כתבה אותו עלי:

עמ' 106

"תנו לי פעם אחת

לאבד את השפיות

בנחת,

בלי אחריות

ובלי השלכות…

תנו לי פעם אחת

לפרק עצמי לחתיכות

ולתפור אותי בחוט ומחט;

תנו לי פעם אחת

לשחרר את הכל,

כלום לא לקחת

ולהרים את הקול

עד שכל אחד מקם ישמע.

תנו לי פעם אחת

(בלי שתשאלו אותי למה)

לשבור עוד צלחת." מישל רוז

כאמא לילד עם צרכים מיוחדים, אסור לי ולא לרגע להתפרק, לא מולו לפחות. תמיד חייבת לשדר שליטה, אסור להיות חולה,  אסור להודות שמשהו כואב, לכעוס, לבכות, להתייאש. אלו רגשות שצריכים לשמור עמוק בבטן, לפרוק לבד, בחדר. גם אני הייתי רוצה  פעם אחת להתפרק, להוציא את הכל, לשחרר.

 הספר זמין להשאלה בספרייה או דרך אפליקציית עברית (לחצו כאן) ולרכישה בחנויות הספרים

 לצפייה בראיון עם מישל רוז בתוכנית הרדיו "ספרים, סופרים ומה שבניהם" ברדיו קסם 106: https://www.youtube.com/watch?v=3oeDRYAge0E&feature=youtu.be

coverevrit(45)

ספריית כבר תבור
בואו להכיר את הספרייה הכי יפה בארץ (אולי אני קצת משוחדת). את העשייה, את הצוות ואת האהבה למילה הכתובה ולקהילה שלנו.