חודש אוגוסט, יום רביעי לפנות ערב, קצת לפני השקיעה, שלי. לתוך עצמי. עשיתי את המעשה הנועז ומלא ההתרגשות ונכנסתי אל חנות מכשירי הכתיבה השכונתית לבצע את טקס רכישת "בחצי מזה לא תשמש ואת השאר תאבד" לבני, בכורי שעולה לכיתה א'.
הלכתי לבדי, חדורת מוטיבציה לסיים את האיוונט תוך כמה דקות ולהספיק עוד קפה באויר המהביל של החודש המהבול הזה.
כמה מחברות דפתר חומות, חבילת עפרונות, סרגל, מחדד ואיזו חבילת פנדה שיהיה לו איך להטביע את חותמו על קירות בית הספר.
מצאתי חניה מושלמת וגררתי את עצמי ואת הבמבה נוגט שנדבקה למסטיק שנדבק לי להאוויינס לאמצע החנות.
פתאום זה היכה בי,
יש כאן הורים.
כל הפיקניקים והפעילויות הכיתתיות שנבצר ממני להשתתף בהם כי אני בדיוק שומרת על שפיות, כל קבוצות הוואטסאפ שהיו על השתק כל ימות השנה, כל מגרשי המשחקים עמוסי התפוחים והזה לא רקוב זה דבש.
כולם כאן.
והם מחזיקים דפים עם רשימות ועושים בדיקות והשוואות מחקריות על מחדדים.
"סליחה?" שאלתי שם איזו אחת שנראתה לי סובלת כמוני "יש רשימות?"
"איזו כיתה?" התערבה שם ראש מחלקת חינוך להאזנות לשיחות של אחרים. "הוא עולה לאאאאלף? היא משכה את האות הראשונה עד שכמעט אמרתי לה סטופ!
ההיא שסבלה כמוני ענתה בשביל שתינו, "כן אָלף".
"אלף" הנהנתי גם אני עם הראש ונתתי לעצמי 15 נקודות על זה שמצאתי חיה באות מ'- "מתערבת"
"תקחי לה לוח מחיק קטן מה היא צריכה את כל הגודל הזה" היא אמרה שם לאישה אחרת והבנו שהיא חיה בכלל באות ס'- "סתם מתערבת"
רשימות, רשימות, תחשבי רגע אודליה.
וואטסאפ בטח שלחו, עוברת על מיליון שבע מאות ארבעים ואחת הודעות שנשלחו בשלושה ימים האחרונים ופונה למושיעה שלי מהוועד. עשר שניות והרשימה אצלי.
מחברת חכמה עטיפה אדומה- עברית
מחברת חכמה עטיפה כחולה חשבון
קלסר צהוב עם שומרונים ( באמא שלי כתוב שומרונים וישר זה זרק אותי לטחינה הר ברכה)
מרקרים
פלסטלינה
צבעי פסטל
טושים מחיקים
לוח מחיק ( לקחתי לו קטן מה הוא צריך את כל הגודל הזה (עצה מחיה ב-ס') )
כמה מכל דבר? לא כתוב.
אני מחליטה לקחת איזה 4 מכל אחד, נראה לי סביר עד שנבין אם הילד ממשיך או נושר.
בחזרה הביתה מתחילה לעקצץ בי ההתרגשות, יש מצב שזה הריח של המחברות אבל אני אשכרה מתחילה לקלוט שהדבר הזה ששמו עליי לפני חמש שנים ו-11 חודשים און דה דייט שחתם עליי שאני מספיק טובה להיות אמא שלו, מתחיל בית ספר.
אני מעלה את הקניות הביתה, מניחה הכל באמצע הסלון ומתיישבת, הילדים אצל אבא היום ואני שוקעת לגוגל פוטוס, מכינה תיקיית תמונות עם הפרצוף הזה שנותן לי כל יום עוד רמז לחידה הבלתי פתורה הזאת שהיא שלוש אותיות ואינספור הברות, הבהרות ומילים- אמא.
כל תמונה לוקחת אותי רחוק, כבר כמעט ושכחנו מאלבומים ואני כל כך רוצה לומר לו… אמא שלך, אתה יודע, פחות בקטע של גני שעשועים והיא המון בטלפון, אבל היא מסתכלת עליך ער וישן ונפעמת מהתבונה ומהרגישות שלך.
אני רוצה לומר לו כל החופש ראיתי מקרוב, גם כשנטפתי זיעה ודמעות בתחינה שייגמר כבר, ראיתי אותך ילד.
ואני רוצה שתראה את עצמך.
שבה בשעה שהעולם של המבוגרים ישאל אותך: "נו אתה מתרגש?" ויצקצקו לך "אתה כבר בוגר" , אתה תגדל ותתפתח ותפחד ותחשוש ותתרגש ותזכור שהכל חוויות, להציל צב ים קטן או לשחות בלי מצופים בבריכה, לנסוע עד רמת הגולן לחברים שעושים שמח בלב, לישון רוב הנסיעה לפקוח עיניים ולומר: "אמא, זו הכנרת?" ולבקש להצטלם כשאני יכולה לעצור בצד בביטחה.
מצאתי עצמי מכינה מדבקות למחברות וספרים עם תמונות שיזכירו לך את חוויות החופש הגדול שבמעבר בין ארגז החול לקלמר, מדפי ציור למחברת, מהרכבת פאזלים להרכבה של מילים, אתה תזכור כשתפתח את מחברת החשבון עטיפה כחולה והעברית עטיפה אדומה, גם בקלסר הצהוב עם השומרונים שתלתי לך חוויה, הוספתי טקסט ומסגרות מגניבות והדבקתי.
ככה באמצע הכל, עם מדפסת קטנטנה בשם sprocket שקיבלתי לסקר (כי ברור שאני אתלהב מגאדט שמדפיס תמונות על מדבקה ישר מהסלולארי ) של חברת HP
מכינה לך מדבקות למחברות מהחוויות של החופש.
ומתלהבת ממש תוך כדי, מתלהבת כמו ילדה קטנה שהבן שלה עולה לכיתה א'.
אחרי הכל, זו ילדותי השניה. איתם.
________________________________________________________________________________________
גילוי נאות: המכשיר ניתן לי בתמורה לכתיבה, עם זאת, התנתי זאת בכתיבת החוויה שלי בלבד והיא היתה מעולה, מדובר אמנם בג'אדט אך מצאתי אותו שימושי מאד עבורי כאמא כעת ובהמשך.
מחיר המכשיר בחנויות 590 שקלים, מדובר במכשיר קטן בגודל כף יד, אין צורך בדיו, הרכישה השוטפת היחידה היא מדבקות, ההדפסה ישירות מהסלולארי באמצעות האפליקציה וחיבור לבלוטוס בין המכשיר למדפסת. המדבקות עמידות במים, ניתן לחבר מספר מכשירים לאותה המדפסת.
