מה אני באמת חושבת על כל ההטרדות המיניות האלה? או: קחי לך תפוחים ותמרים.

מה אני באמת חושבת על כל ההטרדות המיניות האלה?

סצנה ראשונה: בין ערביים, ילדות בנות לא יותר משבע משחקות ומתרוצצות בגן המשחקים השכונתי. משחקות מחבואים ומתחבאות בשיחים, משם הן כבר פורצות ורצות בצרחות כי איש ערום שמסתכל עליהן ועושה עוד דברים התחבא שם.

סצנה שנייה: שעת ערב, כמה בנות שתים עשרה חוזרות מהפעולה בסניף, בדרך מתנפלים עליהן כמה בנים, פחות או יותר בני גילן, שהן לא כל כך מכירות, בצעקות שמחה והשתוללות מחבקים אותן וממוללים את חולצותיהן ואז בורחים בשאגות צחוק. איזה קטעים. יצאתם "אחלה גבר". את אחד מהם אני עוד רואה ברחובות נתניה. מיותר לציין שהוא משפיל את מבטו כשהוא רואה אותי.

בנות

סצנה שלישית: הולכת ברחוב, בת שלוש עשרה אולי ארבע עשרה, בחור מגודל מאוד עומד מולה נשען כאילו על הקיר וכל חנותו פתוחה ומאווררת. כן, משהו הציץ משם. ולי הייתה תחושת בחילה.

סצנה רביעית: חיילת משוחררת נוסעת במונית שירות מתל אביב לעיר ילדותה. בדרך היא מרגישה יד מלטפת אותה מאחור. זה לא יכול להיות היא קופאת אבל מסתובבת לנוסע החרדי שיושב מאחוריה. "תפסיק!" היא אומרת לו בכוח שאין לה מושג עד היום מהיכן צץ. והוא, במבט מיתמם של: לא עשיתי כלום, מסתכל עליה בעיני עגל. היא ירדה באותו רגע מהמונית מושפלת ומפקפקת באמיתות המקרה.

סצנה חמישית: בחורה בת עשרים וחמש עולה במעלית ובחור צעיר, שליח של משהו לא מזוהה עולה עימה. מבטו נח על החזה שלה מקומת הקרקע ועד שנפלטה משם באחת הקומות. חולצתה הייתה סגורה יש לציין לפרוטוקול.

סצנה שישית: איש צעיר, מחוג חבריה, או שכך חשבה אז, ישב אצלה בסלון בוקר אחד כשהילדים של שניהם היו קטנים, לשתות קפה ולדבר על החיים או משהו דומה. כשקמו להיפרד באה לחבקו חיבוק פרידה ידידותי והוא מצידו נישק אותה בפה ושלח לשון. וכשהיא נרתעה תוך שנייה לאחור והתרעמה כאילו בחיוך וצחוק, כי לא היה לה נעים ממנו ואולי בכלל דמיינה, הוא היה נבוך והתבייש. זה לא קרה מאז יותר. אבל הידידות לא חזרה להיות כפי שהייתה.

סצנה שביעית: ושמינית: ועשירית:

אין לזה באמת סוף. זו דרכו של עולם כשגבר הוא גבר ואישה היא אישה.

אנשים

אבל זו ממש לא דרכו של עולם כשנער / בחור / גבר, מרשה לעצמו לעבור גבולות ולא לכבד ולחשוב שהיא תרצה בכל מקרה או שמותר לו לחדור במבטים או בחיבוקים את נפשה של הילדה / נערה / בחורה / אישה.

ואל תגידו: "היא הלכה חשוף", כי יש גם הרבה שהולכות סגורות ומכוסות וזה קורה. ואל תגידו: "היא רצתה את זה", כי היא לא. ואל תגידו: "היא עשתה עיניים", כי היא לא. היא יפה או תמימה או בוגרת ומודעת. אבל בעד שום הון שבעולם היא לא תרצה שום דבר בכוח או בחוצפה גסה. בשום גיל או מצב.

אני לא שופטת אף אחד ובטח לא שמה עצמי להיות חלק מרשויות החוק ובטח שלא יודעת מה קרה בכל מקרה מהמקרים המדוברים בתקשורת בזמן האחרון. אבל אני אישה ואני יודעת טוב מאוד מתי הערה או מחמאה ואפילו חיבוק לגבי נשיותי או עצם היותי או איך שתקראו לזה, הם במקום ומתי הם ממש לא.

כשמוכר בשוק קורה לעברי: "איזה יפה! קחי לך תפוחים ותמרים", אני לוקחת בשמחה את המחמאה ושמחה איתה כל היום. אם אותו מוכר קורה לעברי: "וואי, וואי, מה הייתי עושה לך עכשיו", כמו שהעז מישהו ממכרי דאז להגיד לי כשהיינו שנינו במסיבה, כל אחד עם בן זוגו, יש בזה טעם לפגם עד כדי בחילה.

בואו לא ניתמם. זה כיף כשמחמיאים. זה כיף כשמתחילים. זה כיף להרגיש מחוזרת ונחשקת. אבל זה לא כיף כשזה נעשה בבוטות, בחזירות, בסטייה או בפלישה בכוח ובגסות חצופה למרחב הפרטי שלך.

הכל מתחיל בחינוך. חינוך לכבוד של ילד לילדה, לבחור לבחורה, לגבר לאישה. ובחינוך לאסרטיביות – חינוך של ילדות מגיל צעיר מאוד לאסרטיביות שתלמד אותן לקום ולהגיד: "סליחה, אתה סוטה. סליחה, אתה מגעיל ושתלטן. סליחה, אתה חודר לפרטיותי ולמרחב שלי בצורה שלא נתתי לה אישור".

חינוך למחשבה בטוחה שיודעת רק דבר אחד והוא, שאני לא רוצה סוג כזה של אהבה בחיים שלי בכל גיל ובכל מצב.

מנעול

* צילומים: יעל ששון גלאובר