משמורת משותפת – מבוא
כשבני זוג נקלעים למשבר וחייהם המשותפים עולים על שירטון, מה שבדך כלל ששולט זה עולם הרגש ולא בהכרח הרציונאל וכשלבני הזוג יש ילדים, במקרים רבים, הילדים משמשים כנשק בידי ההורים להשגת יתרונות במאבקם האישי. הציפייה מהורים שנפרדים היא שהם ישאלו את עצמם את השאלה החשובה ביותר בחיי הילדים המשותפים: איך הם עומדים לחלוק את האחריות והטיפול בילדים? ואיך שניהם נשארים חלק משמעותי בחיי הילדים? היינו, איך ניתן ליצור שוויון הן בזכויות והן בחובות בין האם לאב בתפקודם כהורים לילדים לעת פרוק התא המשפחתי.
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כל עוד הילדים קטינים, מוטלת על שני ההורים, באופן שווה, חובת האפוטרופסות, הכוללת את חינוכם, גידולים, דאגה למדורם ולרווחתם הרפואית והנפשית. לעת פירוד, על ההורים לקבוע מי יגדל את הילדים וכשההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמה, נדרשת ערכאה שיפוטית שתקבע מי יחזיק בילדים ומה תהיינה זכויותיו של ההורה שאינו מחזיק בהם. המסגרת החקיקתית והפסיקה הנהוגה כיום בישראל, הינה מתוקף חזקת הגיל הרך, כך שעל פי רוב, האם תהא זכאית למשמורת ילדיה, קל וחומר כאשר הם קטני קטינים, קרי פחות מגיל שש. ההחלטה באשר להחזקת הילד הנה החלטה קשה, במיוחד כשמדובר במקרי גירושין בהם שני ההורים כשרים למשמורת. לכן, כשלא ניתן לקבוע באופן חלוט בידי מי יש להפקיד את המשמורת על הילדים, ממנים מומחים, שתפקידם לבדוק איך ניתן לסייע לילדים לממש את זכותם להיות מוחזקים ע"י ההורה המתאים ביותר שידאג לטובתם. במקרים בהם מוגשת בקשה למשמורת משותפת תפקיד המומחים הוא לבדוק את התכנות המשמורת המשותפת ע"פ עקרון טובת הילדים, שהינו השיקול הראשוני והמכריע לגבי זכויות המשמורת.
לאחרונה חלה התפתחות משמעותית בנושא. במרץ 2005 מונתה וועדה ציבורית, בראשות פרופ' דן שניט, שהתבקשה לבחון את אופן יישום הכללים הקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בנוגע למימוש כללים לחלוקה ושיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושין ולאחריה ולתת המלצות לעניין הצידוק להמשיך את תחולת חזקת הגיל הרך. כמו כן התבקשה הוועדה להציע דרכים לשכלול הכלים העומדים לרשות ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבניים לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרים אלה. הוועדה המליצה על רפורמה רחבה בתחום האחריות ההורית, על ביטול חזקת הגיל הרך, הימנעות מקביעת כל חזקה אחרת, הימנעות מקביעת הורה משמורן והטלת אחריות הורית על שני ההורים, תוך קביעת מטפל עיקרי. בדצמבר 2011 הגישה את המלצותיה הסופיות לשר המשפטים דאז, יעקב נאמן. שר המשפטים בחן את הצעות החקיקה עליהן המליצה הוועדה והחליט להעביר את מסקנות הוועדה ליועץ המשפטי לממשלה לשם הכנת תזכיר הצעת חוק בנושאים, בהתאם להמלצות הוועדה. יוער כי, בינתיים המצב הקיים הוא כשהיה וסוגיית המשמורת המשותפת נדונה בביהמ"ש לענייני משפחה ובביה"ד הרבניים עדיין על פי החוק וההלכה כפי שהם קיימים כיום.
המלצת שר המשפטים הייתה לאמץ את מסקנות ועדת שניט ולבטל את חזקת הגיל הרך, כך שילדים עד גיל שש לא יועברו אוטומטית לחזקתה של האם. שר המשפטים אמר כי יש לעודד הידברות בין ההורים באמצעות גישור או ייעוץ טיפולי שיאפשר לממש את זכויות הילד בדרכי שלום ולמנוע ממנו את הפגיעות הכרוכות בהתדיינות בביהמ"ש. הוועדה ממליצה כי ההורים יחויבו להשתתף בפגישה ביניהם בענייני האחריות ההורית על מנת לנסות ולהגיע להסכמות עוד לפני הגשת תביעה. באותם המקרים בהם הורים לא יגיעו ביניהם להסכמות, כל אחד מהם יידרש להגיש לביהמ"ש, את הצעתו להסכם ההורות ואופן מימוש אחריותו ההורית כלפי ילדיו. דעתי האישית היא כי רעיון זה הוא רעיון מבורך שיכול למנוע חלק ניכר מהמריבות בין בני הזוג לעת פירוד, לפחות בכל הנוגע למשמורת הילדים. מרוץ הסמכויות בין הערכאות השונות כנראה שיפחת, שכן ההורים יידרשו לתאם ולקיים פגישה לפני הגשת תביעה וכל הורה יידרש לפרט את הצעתו למימוש אחריותו ההורית. דרישה זו תאלץ כל הורה לחשוף את כוונותיו ורצונותיו לעניין הילדים עוד טרם הגשת התביעה. אם לא תוכל לקחת את ילדיה ולעזוב את הבית עם הילדים ללא קבלת משמורת ואב לא יוכל להשתמש בילדים כנשק להשגת יתרונות כלכליים שכן הוא יידרש לחשוף את האחריות לה הוא יתחייב ולממשה. כל זאת כמובן ייתכן רק אם מהלך זה יהיה יעיל, מהיר, קצוב בזמן, יעשה במקום מוגדר אחד, בר אכיפה ומלווה בסנקציה מוגדרת מראש, מחמירה ומאיימת למפר/ה את התחייבויותיו/ה כפי שהכריז/ה עליהם בביהמ"ש.
תכלית ההכרעה בסכסוכי המשמורת היא קבלת החלטה שיש בה הגשמת עקרון הגנת הילד ודאגה מרבית לטובתו. עקרון זה אינו בגדר רעיון פילוסופי או שאיפה מוסרית, אלא הגשמת זכותו המשפטית של הילד. השיקול ראשון במעלה, על פיו תהא ההכרעה הינו טובת הילד, שכן ההנחה היא שבמאבק בין ההורים אין מנצח ואין מפסיד לעומת הילדים שתמיד מפסידים.
מאמר זה נכתב על ידי עו"ד גילה עיני 08-9573333
