מזונות לאחר גיל 18
בדצמבר 2013, חבר הכנסת אמנון כהן (ש"ס) הגיש הצעת חוק אשר ביקשה לקבוע כי חובת תשלום מזונות ילדים בישראל תורחב עד לגיל 22. לא מדובר בפעם הראשונה שבה הצעה מסוג זה מונחת על שולחן הכנסת. למעשה, הצעות דומות הוגשו לאורך השנים על ידי חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית (וכבר מהכנסת ה-15). מאין נובעת הצעת חוק זו, ומהו הדין כיום לגבי מזונות ילדים לאחר גיל 18?
החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב לשאת במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי. היינו, אב יהודי נושא במזונות ילדיו מכוח הדין העברי. הדין העברי קובע וכך גם התקבל בפסיקה לאורך השנים, כי חובת האב לתשלום מזונות תלויה בעיקר בגיל הילדים (אך גם בפרמטרים נוספים).
בקליפת אגוז, עד גיל 15, האב חייב בתשלום מזונות הכרחיים ברמה אבסולוטית, ומגיל 6 ועד גיל 15, חישוב חלק מהמזונות (מזונות מדין צדקה) כולל גם התייחסות לכושר השתכרותה של האם. לאחר גיל 15, חובת המזונות היא מדין צדקה בלבד. אי לכך, האב מחויב בהם רק אם הוא אמיד ורק כדי "מחסורם של הילדים". כמו כן, בגילאים אלה, גם האם נושאת בתשלום מזונות בהתאם להכנסותיה וכושר השתכרותה.
העיקרון אשר עומד מאחורי תשלום המזונות הוא שהורים חייבים לזון את ילדיהם כדי מחסורם וזאת כאשר האחרונים אינם מסוגלים להתפרנס בעצמם. עם זאת, בישראל, מרבית הצעירים בגילאי 18-21 עדיין תלויים בהורים. זאת, היות והם לא יוצאים לחיים עצמאיים אלא ממשיכים לשירות צבאי או לאומי. במהלך השנים הללו, נוצר מצב שבו ההורה המשמורן (בדרך כלל, האם), צריך לשאת בנטל כלכלי כבד לבדו. אי לכך, ההלכה הפסוקה הרחיבה את חובת המזונות גם לגבי ילדים בגירים.
מזונות ילדים בגירים והמסגרת הנורמטיבית שמאחוריהם
המסגרת הנורמטיבית לחיוב הורים במזונות ילדים לאחר גיל 18 נמצאת בחוק לתיקון דיני משפחה. סעיף 4(2) לחוק זה קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הבגירים ובני זוגם. עם זאת, לא מדובר בחובה שאין בלתה. סעיף 5 לחוק קובע שלושה תנאים מצטברים לחובה זו. ראשית, האב ישלם מזונות בגירים רק במידה והוא מספק קודם לכן את הצרכים של עצמו, של בן זוגו, של ילדיו הקטינים ושל ילדיו הקטינים של בן זוגו. כמו כן, יש להוכיח שהילד הבגיר איננו יכול להתפרנס מעבודה או מנכסים. התנאי השלישי הוא שהילד הבגיר איננו זכאי למזונות מעיזבון או מכל מקור אחר (למשל – מזונות מבן זוגו).
בתי המשפט קבעו לא אחת כי יש לפרש את סעיף 5 בהתאם לתכליתו של החוק והמגמות הבולטות בחברה הישראלית. זאת, תוך כדי זיקה לנושאים כגון יחסי תלות בין הורים וילדים. הלכה פסוקה היא כי הקביעה שגיל 18 מסמל את גיל הבגרות (וכפועל יוצא מכך, את סוף התלות המשפטית של הילד בהוריו), איננה קביעה שרירותית.
אז מה קורה בפועל?
הדין האישי אמנם מסיים את חובת המזונות בגיל 18, אך לא כך מתרחש בפועל. על פי רוב, בית המשפט קובע כי האב צריך להמשיך לשאת במזונות ילדיו גם לאחר הגיעם לגיל הבגרות. יש והחיוב יהיה מופחת ויקבע על כשליש מהסכום שהיה נהוג ויתכן והאב ימשיך ויישא במלוא מזונות ילדיו עד הגיעם לגיל 21 – כל מקרה נבחן לגופו. חישוב מזונות ילדים לאחר גיל 18 תלוי בפרמטרים רבים כגון יכולת השתכרות האב, יכולת השתכרות האם, יכולתו של הילד להתפרנס מעבודה או נכסים אחרים, רמת החיים לה הילד הורגל וכיו"ב…
האם מזונות לאחר גיל 18 יעוגנו בחקיקה?
כפי שניתן לראות, מזונות ילדים לאחר גיל 18 הם נושא רגיש ומורכב. כמו כן, ובדומה למקרים רבים בדיני משפחה, גם בסוגיה זו הפסיקה האריכה היכן שהחוק קיצר. אי לכך, ברבות השנים, ניתנו פסיקות שונות לכאן ולכאן. חשוב להדגיש, על מנת למנוע את חוסר הוודאות המשפטי, ובכדי להבטיח את פרנסתם של הילדים (שכן טובת הילד היא העיקרון החשוב ביותר), ניתן לעגן את סוגיית המזונות לאחר גיל 18 בהסכם בין ההורים.
