מהייטקיסטית לאמנית, הגשמת חלום חיי

מהפך מכלכלנית בחברת הייטק מצליחה לבעלת עסק עצמאי: עם 3 תינוקות בבית, מצב כלכלי מורכב מאוד, ללא תמיכה מהמשפחה הקרובה אבל עם המון תשוקה ונחישות

תמיד הייתי ילדה יצירתית ומוכשרת,
החוג לאומנות שימושית היה הבית השני שלי והיה לי ברור שאהיה אומנית כשאגדל.
אפילו התקבלתי לאקדמיה לאומנות במוסקבה ללא מבחני קבלה (רק על סמך עבודות שלי).
אבל אז לא היה לי אומץ לעזוב את הבית. כנראה לא ידעתי כמה נחישות יש בי.
בחרתי במסלול "המקובל" במשפחה והלכתי ללמוד כלכלה.

צילום: אלבום פרטי

יצירות מתקופת ילדות

היו לי כל התנאים להצליח  ולהמשיך בעסק המשפחתי.
אך יותר מכל רציתי לפרוש כנפיים ולהצליח בכוחות עצמי. חיפשתי את העצמאות,
לצאת מהחממה הביתית.
הפתעתי את כולם ובגיל 23 עליתי לארץ, לגמרי לבד עם תכנית לכבוש את העולם.
תוך חודשיים נרשמתי ללימודי תואר שני (MBA)
באוניברסיטת תל אביב – החלום התחיל להתגשם!
כנראה שהכל היה  יותר מדי מושלם.
יום אחד חבר שלי הציע  ללמד אותי לרכב על אופניים.
הניסיון לא כל כך צלח לנו.
זה נגמר ברגל שבורה, גבס, קביים,  בכי היסטרי במיון ותחושה שהחלום שלי התנפץ כמו בלון.
אז למדתי לקחת הכל בפרופורציה ,עם חיוך ולא להישבר (הסיפור עם הרגל נגמר בהצעת נישואין, חתונה ו-4 ילדים מתוקים).

צילום: אלבום משפחתי

wedding

הלימודים שלי היו סיוט אחד גדול שנמרח על פני 6 שנים.
ללא שפה, הייתי ציפור זרה ובודדה בין כל המנהלים המוצלחים שהיו שם.
נכשלתי במבחנים והתחלתי לשנוא  את ה"חלום".

למזלי התקבלתי לתפקיד כלכלנית בחברת הייטק מצליחה וצעירה.
רק 5 שנים בארץ ואני כבר ראש צוות. לגמרי חלום וגאווה להורים.
קצת לפני יום הולדת ראשון של התינוק שלי נחשפתי לעולם עוגות מעוצבות.
זה ריתק אותי. החלטתי לעצב לו עוגה מיוחדת.
חקרתי בפורומים, קניתי בצק סוכר והכנתי לו עוגה עם אגם וברבורים.
חברים התפלאו: "וואו, איפה למדת את זה?"

צילום: עצמיPICT6645

זהו, התמכרתי. התחלתי לפסל דמויות בלילות. להירגע ארחי יום לחוץ.

כל יום בעבודה שמעתי שאני "כשרון מבוזבז".הרגשתי שאני במסלול הלא נכון. לא שלי.
אך לא העזתי לחשוב לעזוב את "כלום הזהב".
עם 3 ילדים קטנטנים עבדתי משרה מלאה. כל יום "טסתי" לגן בשביל לא לאחר. מיאושת התקשרתי לגננת להתייעץ:
"אל תעשי שטויות. רק בודדות הצליחו והיה להן גב כלכלי. יש עליך אחראית ענקית ואתם לבד פה!"
בכיתי את נשמתי כל הנסיעה, אך החלטתי לא לוותר.

פניתי ליועצת עסקית והתחלנו לגבש את הרעיון. עדיין לא שיתפתי אף אחד.
וכך תוך שנה נולד עוד בייבי – "אנושקה".
בוקר, אני בעבודה, בהתרגשות לוחצת על המייל מהמעצבת  – לוגו שלי מוכן והוא מושלם!
באותו יום היה גל פיטורים בחברה, לא שמתי לב לאווירה קשה, כבר ראיתי את עצמי במקום אחר.
יצאתי לעצמאות!

צילום: עצמי

WhatsApp Image 2019-10-31 at 09.57.00

 

המעבר היה בעיקר מפחיד ומלחיץ. אי וודאות, וחוסר תמיכה מהסביבה הקרובה.
צריך רצון אובססיבי לעזוב מקום בטוח ויציב בשביל חלום לא מוחשי שקיים רק בראש.
הלכתי על זה עד הסוף, ללא התלבטות, ולא הקשבתי לאף אחד שהציע לי משרה חלקית בשביל
“לעבור את התקופה הראשונית”.

ידעתי שאסור לי אפילו לחשוב “מה אעשה אם זה לא יצליח?”
זה חייב להצליח! אני לא חוזרת להיות שכירה!

זה היה מאוד מאתגר: עסק צעיר, ארבעה ילדים קטנים ומצב כלכלי מורכב.
התקדמתי כמו מטאור, למדתי לקדם את העסק לבד, פיתחתי ערוץ יוטיוב עם עשרות סרטוני הדרכה,
קידמתי דף עסקי ואתר בגוגל, גייסתי צוות מדריכות.
צברטי מוניטין. לאט לאט "אנושקה" הפכה להיות מותג.

את הלוגו הכנו מהתמונה של בת שלי מישל.
ואחרי שנה קיבלנו הפתעה – אני בהריון!
הצטרפה אלינו אמילי המתוקה – קופי של "אנושקה".

צילום: עצמי

Annushka
10 שנים  עברו, הגיע הזמן לעוד מהפך: התאהבתי בפימו (חימר פולימרי) ותוך חצי שנה

כל עסק השתנה. אני מתעוררת עם עשרות רעיונות חדשים ומדליקים לסדנאות.
כל יום מודה שלא וויתרתי אז והקשבתי רק לאינטואיציה שלי, והלכתי עם הלב שלי עד הסוף.

לפעמים חלומות מתגשמים!

מוזמנים לעקוב אחריי:
https://www.instagram.com/annushka.polymerclayart/

צילום: ולרי שפיגון

אנושקה - אומנות הפיסול