המשך לתמונות המרנינות שמופצות בכל העולם של חיילים מול אזרחים פלסטינים – יש תמונות מדהימות לא פחות של שוטרים על סוסים ורימוני עשן על אזרחים שחורים.
אפרטהייד כבר אמרנו?
מתביישת במי שהפכנו להיות
הם לא הניפו דגלים של עם זר, הם הניפו את דגל ישראל. הם לא"משתמטים" – הם אנשים ששרתו בצה"ל, רבים כלוחמים. הם ציונים אמיתיים. והם שחורים. הם בני ישראל. בני ישראל אותנטיים יותר מרבים אחרים כאן. ואנחנו התעמרנו בהם, השפלנו אותם, היכנו אותם, לא קיבלנו אותם למקומות עבודה, לא ראינו אותם. הם השקופים בישראל. אלה השקופים שהישראלי מסרב לראות ומסרב לקבל לחיקו. לא המזרחים שדרעי מטפח בהם הדרה שכבר איננה קיימת שנים. האתיופים הם השקופים של מדינת ישראל.
אמר הפרופסור הגדול, חובש כיפה שחורה גדולה על ראשו ששליטה ממושכת במישהו אחר משחיתה, שנהפך ליודו-נאצים. אמר האמריקאי (זה שפה מסיתים נגדו בריש גליי) שהמדינה שלנו תהפוך למדינת אפרטהייד. הנה זה קורה לנגד עיניי הקמות.
ערוץ 10 היחיד שזיהה את הזוועה. השניים המנומנמים האחרים, שילמו את ה"ראבע געאלט" שלהם ועברו אחרי שיצאו ידי חובתם ללוח השידורים הרגיל. מה רגיל? נפל דבר בישראל. המדינה הפכה לגזענית וחשוכה והישראלים ממשיכים לישון.
כל מי שאומר שהאתיופים עשו לעצמם נזק בזה שזרקו אבנים – חי בסרט. אני לא חושבת שהם עשו לעצמם נזק. אני אזרחית שומרת חוק שמעולם לא הרימה אבן או יד על מישהו, אבל יש רגעים שלאדם נמאס שלא שומעים את המילים שלו, את הבכי, את התחנונים, את הנימוס, את השקט ואז הוא מתפרץ. מתפרץ בסופו של דבר בזעם שהיה אצור. זעם שהצטבר אצל הדור הצעיר הזה שנולד פה. דור של צעירים שמיום לידתם צבע עורם הגדיר אותם כפחותי ערך על הישראלים האחרים. הם הראו לכולנו שהם לא פרייריים של אף אחד יותר. לא שקופים. הם משרתים בצה"ל כמו כולם, משלמים מיסים כמו כולם ויורקים עליהם, משפילים אותם ולא מקבלים אותם לכלל.
האווירה פה לא נוצרה סתם. יש בעל בית. יש מנהל והוא ישב ברחוב בלפור אתמול ולא פצה פה. מעדיף ללחוץ את ידו של האתיופי שהוכה ולהגיד מילים חלולות. איפה היית ביבי אתמול?
