לברוח מהארץ הזו. לאו דווקא למקום מסוים רק למקום קצת יותר שקט, פחות אלים מילולית, משפטית, ציבורית. מבוקשת מדינה שאפשר להוריד בה הילוך ולפעמים אפשר לנשום עמוק בלי לברוח למקומות אחרים שבהם שקט עכשיו (כן, יש כאלה מדינות).
זה לא שאני נוקטת בפוסט הזה עמדה בפרשויות שמתנהלות כאן במדינה. זה לא שברור לי באופן מוחלט אם אני חושבת שיש כאן זילות במושג "עד מדינה" , על המון דברים אני יכולה לומר הלוואי שלא היו מתקיימים , אבל הם מתקיימים וזו המציאות שאנחנו חיים ואני מרשה לעצמי לומר שעבורי זו מציאות ר-ע-ה !
אני לא חושבת שיש כאן מישהו שיאמר שאני עדינת נפש וכותבת רק על חופשות ואתרי ספא למרות שהייתי מאד מאד רוצה אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה שהנפש שלי חבולה. אני ממש ממש משתדלת לא לפתוח טלוויזיה בשעות השיא בערוצי חדשות או לקרוא מדורי חדשות כי אני יודעת שגם בלי אלה החדשות יחדרו לוורידים שלי גם בבית הקפה.
אז אי אפשר לברוח מהמציאות כי אנחנו כאן, אי אפשר לטוס כל שבוע ליוון כי גם שם החדשות ימצאו אותנו כי ישראלים שמגיעים קצת להתרווח ולברוח מהלחץ והטירוף ישאלו אם אנחנו יודעים ש..? אז גם אם לא ידענו – אנחנו כבר יודעים עכשיו ואם ניסינו להמלט ולהזריק קצת שקט ולהוריד את השלטר מהמתח והלחץ מכל מה שמתרחש כאן – זה מרגיש בלתי אפשרי.
בטוח שיש כאלה שהם צרכני חדשות מובהקים ולא יעברו בלי לשמוע מהדורה כי מי יודע מה קרה ( לא שאני חפה לחלוטין), אבל מינונים. תמיד אומרים שהפתרון הוא המינון. למצוא את שביל הזהב. המדינה הזו על אזרחיה (כולל אני) איבדנו את השביל ואיבדנו את הזהב.
אנחנו נכנסים מסערה חדשותית אחת עוד לפני שיצאנו מהקודמת, אנחנו ממהרים לחרוץ גורלות במילים גדולות ובכותרות ענק. אחנו פחות זוכרים שאפשר וצריך פחות להלחם,להתעמת, אפשר פשוט לחיות. נכון, זה לא פשוט להיות פשוט . לא תמיד צריך ללכת מקיצון לקיצון.
אנחנו מצניעים חדשות ט- ו -ב-ו – ת כמו נבחרת בני נוער שזכו באליפות העולם במדעים או מצניעים את אליפות העולם בריצה משולשת שחנה מיננקו זכתה הלילה באליפות העולם באתלטיקה במקום רביעי (שודר בדקה האחרונה של המהדורה בערוץ 2) . אני נשבעת -בדקה האחרונה. מישהו יודע שיש נשים טובות? מוכשרות? מנסות לשים את ישראל על המפה הנשית? היה לילה נהדר באתלטיקה הנשית דרך אגב.
כן, יש גם דברים טובים ואולי אם יזכירו גם אותם במהדורת חדשות ולא רק וועדות חקירה / הזמנה ללה"ב לחקירה באזהרה. אולי נדבר קצת על חנה ונכיר אותה וכייף לשמוע שהיא באה מאוקריאנה והיא באה והפכה לישראלית בעקבות האהבה . אולי אם היינו מבינים למה אנחנו צועקים חינוך /איך החינוך נראה והיינו מבינים שאם גם משקיעים יש קבלות בשטח ואפילו ילדים אוהבים במערכת החינוך . מלמדים אותם לאהוב. בואו נדבר על אהבה
מותר לומר שזו תקופה רעה, רעה מאד למדינה הזו ומתנגן לי השיר של אריק איינשטיין "..המדינה שלי הולכת פייפן…" אז אנחנו לא הולכים פייפן אפשר ללכת מהמסלול שבו אנחנו מצויים עכשיו למקומות אחרים- זה לא בשמיים.
סליחה אם זה נשמע פוסט ביקורת – אבל המילים שלי הן חלק מהאסקפיזם או הצורך הדחוף שלי בו.
צילום: fexel