מבשלת מהספרים – דאל עדשים ועוגיות קינמון מהספר "אלף שנים לחכות"

הפעם אני מחברת בין שתי אהבות שלי: ספרות ובישול. שני מתכונים שבחרתי מהספר הנהדר "אלף שנים לחכות" מאת מיה טבת דיין.
דאל עדשים הודי ועוגיות קינמון. טעימה קטנה מתוך הספר וניחוחות שאפשר למצוא רק בין הדפים.

"בכל פעם שאני חייב לראות אותך ולא יכול, אני עוצם את העיניים ומדמיין מסדרון ארוך שמחבר בינינו, קצה אחד שלו במחשבות שלי וקצה אחר במחשבות שלך.

אני פותח את הדלת שלי וקורא לך בלחישה ארוכה, כנרת. ואני עונה? היא שאלה אותו אז חצי בצחוק. ונורי ענה לה ברצינותו הרגילה, את כמעט תמיד עונה.

פתאום את מתקשרת, או שולחת הודעה ואני יודע ששמעת אותי ואני נרגע. כנרת נזכרה כיצד, לאחר אותו לילה, החלה להקשיב יותר, ובאמת הצליחה לשמוע. וכיצד במשך זמן לא רב לאחר מכן,

שמעה במשך יום שלם את קולו של נורי לוחש את שמה, וכתבה לו הודעה, אתה כל הזמן קורא לי, אני לא מצליחה להתרכז, והוא ענה לה אז, אני מצטער. אני נקרע בלעדייך".

("אלף שנים לחכות" מיה טבת דיין, עמ' 10)

הרבה ספרים נכתבו על אהבה. אחד המרגשים בעיני הוא "אלף שנים לחכות". סיפור אהבה רגיש המקפל בתוכו כל כך הרבה כמיהה וגעגוע.

מיה טבת דיין, מפליאה לספר על אהבתם של כנרת ונורי באופן פיוטי ונוגע. כשכנרת ונורי נפגשים, כנרת צעירה ואילו נורי, מבוגר ממנה בשנים רבות, נשוי ואיש משפחה.

"לאחר מכן, כשהלכה הביתה, הסתחררו החנויות והאנשים סביבה. מכשיר הטלפון אותת בהודעה כתובה ועל המסך הקטן אמרו לה המילים, קסם. את כל כך." (עמ' 27)

הקירבה שנוצרה ביניהם הניבה קשר מיוחד והם נסחפים לרומן מטלטל, ממנו הם ממשיכים כל אחד לדרכו עם הזכרונות. מה טומן עבורם העתיד, כשהם נפגשים בשנית?

לא אספר כאן מה עלה בגורלם של נורי וכנרת. תצטרכו לקרוא בעצמכם. הסיפור יוליך אתכם בנוף העירוני, בין שבילי הקיבוץ ואף ירחיק עד להודו. אבל אני מבטיחה לכם שיש בסיפור הרבה רוך וקסם המהלכים בין הדפים.

והכי חשוב, בין הדפים עולים ניחוחות. ריחם העז של התבלינים מהמאכלים שכנרת הכינה לנורי.

"וכנרת שמעה שוב כיצד פיה מעצמו מזמין את נורי לדירתה וכיצד נאמרות ממנו המילים ארוחת ערב, גשם, אולי סרט, ואפילו שמעה כמה צחקוקים.

עתה, כשבישלה בסיר נפרד את העדשים, כפי שהורגלה על ידי חברותיה בהודו, חשבה לעצמה שאולי עוד יספיקו לעצור את הכל ולמנוע את כאב הלב הצפוי,

אבל בעודה מטגנת את הכמון ואת גרגירי החרדל, דיברה לפתע אל התבלינים התוססים לפניה בתחתית המחבת ואמרה להם, לוותר על הכאב הגדול הזה זה לוותר על הגבר הזה,

ולאחר שזרקה אל האש גם רצועות בצל ופלחי עגבנייה והמטבח נמלא תערובת ריחות סוערת, פנתה אל המחבת בשנית ואמרה, עיני קוראות לו.

ולבסוף שפכה את התבלינים אל תוך סיר העדשים המבושלות ועליהן זרקה חופן עלי כוסברה קצוצים ועירבבה, וחלון המטבח הקטן התמלא אדים, וכנרת הסתכלה בשעון

וגילתה שבעוד חצי שעה אמור נורי להגיע, ודמה החל לדהור בה…" (עמ' 30-31)

מעולם לא הייתי בהודו ודאל עדשים אינו מאכל המוכר לי, אבל הניחוח שעלה מהפיסקה הזו בספר, גרם לי להיכנס למטבח ולרצות לטעום את הנזיד, שכנרת הכינה בכל כך הרבה תשוקה וכאב לנורי.

דאל עדשים שחורות הודי

המצרכים:

חב' עדשים שחורות (נאמר עליהן שהן: הקוויאר של העדשים). ניתן להשרות אותן במים מראש, לפני הבישול.

מים

שמן

כורכום

גרגירי חרדל

מעט כמון

מלח

פלחי עגבניות (אני בחרתי בעגבניות שרי)

זרעי כוסברה (שנכתשו לאבקה)

עלי כוסברה טריים קצוצים

עלי קארי (לא חובה)

קינמון (לא חובה)

ההכנה:

רצוי להשרות את העדשים השחורות לפני הבישול.

לבשל בסיר עם מים את העדשים השחורות עד שהן מתרככות מאוד, עד למרקם משחתי.

לשים מעט שמן במחבת ולטגן בו את תערובת התבלינים: גרגירי חרדל, כוסברה (אבקה), כמון, קינמון, כורכום, כוסברה קצוצה ופלחי עגבניות.

לאחר טיגון קצר הטעמים "נפתחים".

להוסיף את העדשים המבושלות לתוך המחבת. לתבל במלח.

לבשל על אש קטנה כעשר דקות. תבשיל דאל העדשים צריך להיות נוזלי אך סמיך. לא במרקם של מרק.

דאל העדשים השחורות ההודי טעים במיוחד מעל מנת אורז לבן. טעמם של התבלינים חזק ודומיננטי. לא השתמשתי בעלי קארי, אך כן שמתי קינמון. לדעתי אפשר לוותר עליו.

העדשים השחורות הן מאוד טעימות, אך בפעם הבאה שאכין זאת, אשתדל להימנע מריכוך יתר של העדשים. אני אוהבת אותן יותר כשהן מעט קשות ושומרות על צורתן העדשית.

אחרי הטעם ההודי והמתובל אני חייבת גם משהו מתוק.

"אחר כך חשה את מגע שפתיו בשפתיה כאדים המהבילים של תה כהה בחורף. ואת להט עורו כניחוח עוגיות הסוכר המרובעות שהיתה אופה בבקה בתנור החשמלי הגדול.

ומקץ כמה חודשים ישבו יחדיו על הר סלעי וישקיפו ממנו על הירח העולה מעל חלקות חרושות של ארץ אחרת, וכנרת תאמר לנורי, אתה גבר הקינמון שלי…" (עמ' 33)

לאורך הספר נורי, הוא איש הקינמון של כנרת, ואני מרגישה את טעמן של עוגיות הקינמון בין הדפים. אני כמעט בטוחה שיש איזכור למתכון בספר. לא מוצאת אותו.

עוגיות איש קינמון (כאלה שמתאימות במיוחד על יד כוס תה חורפי)

המצרכים:

2 כוסות קמח רגיל

200 גר' חמאה

חצי כוס סוכר

כפית קינמון

ההכנה:

לערבב בקערה את הקמח הסוכר והקינמון. להוסיף את החמאה הקרה החתוכה לקוביות קטנות . לערבב עד שנוצר בצק פירורים.

לאחד את הבצק לצורת כדור.

במידה והבצק רטוב מדי או דביק לצנן אותו מעט במקרר. הוספתי עוד כ-10 גרם חמאה על מנת שהבצק לא יהיה יבש מדי ויהיה לי קל לעבוד איתו.

ליצור עיגולים ולהשטיח אותם על גבני נייר אפייה בתבנית. לפזר מעל כל עוגיה מעט סוכר חום.

אני קרצתי דוגמה של איש קינמון בעזרת חותכן מיוחד. ליצירת העיניים השתמשתי באוכמניות מיובשות.

לאפות בחום של 180 מעלות עד שהעוגיות מזהיבות.

העוגיות לא יצאו רכות במיוחד. אולי בגלל אפיית יתר. אבל ריח הקינמון עם הסוכר החום היו ממכרים. הבנות שלי אהבו את העוגיות בצורת אנשי קינמון. הן פשוט עוגיות של אהבה.

מאוד נהנתי להכין את המתכונים בהשראת הספר ועוד יותר נהנתי לקרוא את הספר עצמו.

"השמים היו שחורים, והכוכבים נראו רחוקים במיוחד. כנרת לא ידעה עובדות ומספרים ונתונים. אבל היא זכרה שביפן מאמינים שעגורים חיים אלף שנים,

ושידוע שלכל עגור יש רק בן זוג אחד במשך כל חייו. היא סיפרה את זה לנורי והוא אמר, יש להם אלף שנים להיות ביחד.

וכנרת אמרה, ואם הם עדיין לא נפגשו, הם יכולים להיות רגועים, בטוח מתישהוא זה יקרה, הרי יש להם אלף שנים לחכות". (עמ' 58)

תודה למיה טבת דיין על המתכונים.