מברק לאלוהים

מבחן באמונה נכונה העמדת לי ביום הכיפורים של אוקטובר 2011 .

מבחן שכמעט לקח אותי ממך בכרטיס לכיוון אחד ללא דרך חזרה. במקום, לקחת את אמא ממני.

אבל אתה כבר צריך להכיר אותי כי יצרת אותי בדמותה, אני לא מוותרת,

אמנם אנחנו לא כוחות, אתה מבין, אבל אני מתעקשת להאמין.

את התפילות שלי אני כותבת ולוחשת בלב, לא מעתיקה ממך, לא צריכה.

את האמונה שלי אני מראה באהבה, במעשים, במימוש החיים,

בהגשמת חלומות. בתיעוד במילים כתובות,

בדפים מודפסים, מעל גלי הרשת, העיקר לא להיות נואשת.

כבר יודעת מהו פחד מוות, אז אל תרעים בקול גדול,

אני כבר ראיתי במו עיניי את הנורא מכל.

מאמינה, אך לעיתים דעתי נטרפת, כי לעולם לא אדע.

מה סיכמה איתך אמא לפני הנעילה בספר החובה והזכות?

מה למען השם הסכמת לתת לה תמורת עקידתה על מזבח היתמות?

אמא, אף אחד לא יכול היה לעמוד בפניה, ידעה לסגור עסקאות,

מה הצעת לה שם, שהיא בסוף חתמה,

כמה אפשר לתהות אלוהים, כמה אפשר לתהות.

כי באותו יום ממש של שבירת הצום כשיצאה את הבית מוארת ויפה כשהייתה,

באותו יום כששבה-  תקף שוב שטן הכאב את בטנה.

לקחת אותה ממני, לקחת את דמותה.

אבל לא לקחת את צלמה.

ולא יעזור לך, לא לקחת לי את האמונה.

( ושאלה ברשותך: האם הדלקת סיגריה, אחרי הדלקת נרות, דוחה את קדושת השבת? כי מאז, זו התנייה קלאסית בכל שישי כמעט)

מאחלת לך חתימה טובה.