מבריחה לבחירה

התובנה שעזרה לי לְהָעֵז לבחור – ברחתי מנשים ובחרתי להעביר מעגלי נשים מתוך תובנה, הבנה וידיעה שבכל אחת מאתנו יש את התבונה, הרגישות והאינטואיציה

צילום ביתי

הבנתי את המסר מהר מאד, מסר ברור וחד, רוצה שיאהבו אותך – תהיי כמו בן. כילדה שגדלה בין גברים בבית האפשרות שאראה חולשה או רגש כמו בכי ממש לא באה בחשבון.

בסביבה בה גדלתי נשים נחשבו כחלשות, כתככניות, לא אמינות ובטח לא כדאי לי להיות חלק מהקבוצה הזו. למדתי שאין מקום לעדינות, רכות, יופי ועוצמה שהיו שבתוכי ואם אתנהג כילדה/נערה אסתכן באיבוד האהבה. כמובן שמקום לנערה מתבגרת לא היה, כל סממן נשי הוסתר בטענה לצניעות ומחשש שהבנים ינצלו אותי, עוד מסר שהיה ברור ולא משתמע לשתי פנים.

אז נהייתי טום בוי, טיפסתי על עצים, שחקתי כדורגל, הלכתי מכות, ניסיתי להראות שאני חזקה פיזית, סחבתי דברים כבדים, ומידי פעם כשהכאב היה עולה הייתי מתעלה מעליו ואומרת הכול בסדר.

הדבר היחיד שהציל אותי, עזר לי לשמור על שפיותי הייתה התשוקה שלי לרקוד, היכן שרק אפשר ולא משנה איזה ריקוד.

תחושת החופש והשמחה שהתלוו לריקוד היו כמו סם החיים בשבילי. כשרקדתי הייתי יוצרת כמו בועה מסביבי ומצליחה במעט להתעלם מהמבטים ולחשושים מהסביבה כמו: איך היא מעזה? רוקדת בפרובוקטיביות כזו? ממש לא צנועה.

בעזרת המורה הרוחנית מרים גוטהילף ז"ל, שהגיעה כמתנה לחיים שלי, למדתי להשיל את העטיפות, ללמוד לבטוח ולעשות שלום עם הצד הרך, הנקבי והנשי שבתוכי.

 יחד עם התהליך שעברתי, בער בי הצמא לרקוד, להרגיש את תחושת החופש והשמחה ממקום אחר, ממקום שלם יותר.

חיפשתי דרך לשלב את התהליכים שאני עברתי יחד עם האהבה שבערה בעצמותיי – הריקוד והתנועה, כשגיליתי את המרחב התנועתי של ריו-אביירטו שמאפשר זאת, החלטתי ללכת ללמוד את השיטה אך עדיין החשש היה קיים בתוכי, האם יש לי זכות להעביר סדנאות תהליכיות לנשים?

צילום: בלה שחר הלל

צילום: בלה שחר הלל

 אז בחרתי מתוך בריחה להנחות פעוטות, הורים וילדים, הגיל השלישי עד שהגעתי דרך חברה להעביר חוג לנערות בסיכון, נערות שהוצאו בצו בית משפט מהבית אחרי שעברו אלימות פיזית ומינית מהמעגל הקרוב.

הלב שלי בער מכאב בכל שבוע כשנפגשתי איתן, לראות ילדות בנות 12-15 עם כל כך הרבה כאב ופגיעות מוסווים תחת מעטה של שכבות הגנה, כשבפנים הלב מבקש חיבוק ואהבה ללא תנאי.

שם נפל לי האסימון שבכל אחת יש את המקום הפגוע, הכואב, הנכסף לחמלה וקבלה ויש בי את היכולת לאפשר לנשים מרחב ריפוי, מכיל, תומך, ללא שיפוטיות וביקורת, את האפשרות לרקוד בלי לתכנן איזה צעדים, האם התנועות יפות כמו של רקדנית ולהרגיש שחרור וחופש.

אז נעים מאד, שמי לימור חממי, מנחה קבוצות בתנועה לנשים בגישת ריו-אביירטו, מאפשרת חיבור בין הגוף לנפש, בין הנעה להנאה.

ברחתי מנשים ובחרתי להעביר מעגלי נשים מתוך תובנה, הבנה וידיעה שבכל אחת מאתנו יש תבונה, רגישות, אינטואיציה וביחד כקבוצת נשים אנו מקור בלתי נדלה לידע עתיק ושורשים עמוקים לאדמה.

צילום: בלה שחר הלל
צילום: בלה שחר הלל

 

לימור חממי
מנחה קבוצות בתנועה לנשים, תנועה מונחית וריקוד חופשי בגישת ריו-אביירטו. מאז רחם אימי אני בתנועה, רוקדת וזזה. נשואה ואמא ל 3 +ארנבון. אוהבת טבע, אוהבת להכיר ולחבר בין א-נשים. מאפשרת ומלווה נשים דרך התנועה במרחב מכיל ובטוח חוויה תרפואית, דרך חיבור לעצמן, לגוף שלהן ולמעגל נשים שסביבן. מנהלת קבוצת נטוורקינג נשי. יזמית לימור חממי - לרקוד את החיים