"חג פורים הגיע השמחה לילדים
חג פורים הגיע נצא בריקודים"
כך כותב בשירו עמוס ברזל. שמחה בשבילכם אולי, אבל לא בשבילנו.
אני רוצה להאמין שבשביל רוב ילדי ישראל המילים של השיר הזה הם אמת, בשבילי, כשאני רק יודעת שחג פורים מתקרב אני נכנסת לכוננות. כל הדברים שמרגשים את הילדים לקראת פורים לבית שלי מכניסים מתח וסערת רגשות.
יחסית אני חייבת לציין שהחג עבר הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה. כנראה זה קשור להכנה המוקדמת שעשינו כמעט לכולם. כשהגיעה ההודעה מהמורה "הילד קצת השתולל אבל שמח ומאוד ושיתף פעולה" קפצתי ברחבי הבית משמחה. החלק הראשון של חג פורים עבר בהצלחה. עכשיו צריך רק לצלוח את הר הממתקים ששוטף את הבית, את הרעש בבית הכנסת בזמן קריאת המגילה ואת העייפות המצטברת בגלל הימים הארוכים מלאי ההתרחשויות וכמובן לא לשכוח את היום הכי כיף בפורים "היום שבו באים עם אמא לעבודה" כי יש חופש אבל הוא עדין לא גדול מספיק בשביל להישאר בבית לבד.
ברור לי שעכשיו לא מעט הורים יקפצו ויטענו שזה לא קשור, לכולם פורים הוא חג לא פשוט. צריך להכין משלוחי מנות, למצוא זמן ולהתנדב לעזור להכין את העדלוידע, צריך למצוא/להכין את התחפושת שהילדים רוצים, צריך למצוא אביזרים כי פורים זה כבר מזמן לא יום אחד אלא שבוע של – יום ראשון זה יום פיג'מות, יום שני יום כחול, יום שלישי יום הפוך, יום רביעי. . . הבנתם את הקטע.
אני מסכימה, אבל!
האם עמדתן פעם מול פנים מתוסכלות של ילד שקיבל את התחפושת שאותה הוא מבקש כבר שלושה חודשים ואז הוא מגלה שהבד דוקר, המסכה מדגדגת והגומי ממוקם בדיוק איפה שלוחץ לו? ומה עושים עכשיו? אם קצת מזל, השנה יש פורים גשום וקר ואפשר פשוט ללבוש בדים נוחים מתחת. ומה עם חם היום? בעיה. צריך לחפש תחפושת אחרת בטווח של שבוע במקרה הטוב ולמצוא גם משהו שיהיה לו נעים ללבוש. ואני לא אתחיל לדבר בכלל על תחפושות שכוללות גם מסכה, כיסוי עיניים, איזה סרט על הפנים או תחפושת של חייה עם פרווה (נגיד אריה) שנוגעת בצוואר – התחפושות הללו בכלל מחוץ לתחום.
תחשבו על כל רגש, תחושה שרוב הילדים חווים בפורים ותכפילו אותה פי 2 לא, תכפילו פי 4 ואז אולי תצליחו להתקרב למה שמרגיש ילד שמתמודד עם קשיים בויסות חושי בחג כל כך חושי כמו פורים. ולא, זה לא שהשמחה שלו עכשיו ענקית וזה טוב כי טוב לו, לא, זה רע! כי הוא מאושר בטירוף, מרגיש על העננים ואז ילד לידו יורה בקפצונים והרעש מכאיב באוזניים והריח של אבק השריפה חודר לאף והכל שוטף אותו בעוצמות ענקיות ולא תמיד המבוגר האחראי שנמצא לידו יודע להכיל ויודע לספק את המילים הנכונות שיעזרו לו להתמודד עם כל אותן תחושות. כי אצלו כל החושים גם ככה רגישים, אז בפורים הם עובדים שעות נוספות.
- לקוח מאתר:https://pixabay.com
הוא כל כך חיכה לקריאת המגילה, להגיע בערב מחופש לבית הכנסת, לשבת ליד אבא שגם מחופש בתחפושת הקאובוי הקבועה שלו. אפילו תרגל בבית, אמר שהוא לא צריך רעשן כי הוא הולך לעשות איזה קול עם הפה שהיה מיוחד רק לו. ההתרגשות נגמרה תוך 5 דקות, כאשר כל באי בית הכנסת התחילו למחוא כפיים, להרעיש ברעשן או לנשוף במשרוקית עם הישמע המילה "המן" בפעם הראשון. 5 שניות אחר כך הוא כבר היה בחוץ עם דמעות בעיניים. כמה גדולה ההתרגשות, ככה כואב בלב כשזה מתנגש מול המציאות, הרעש חזק לו מידי. הפעם אני הייתי שם בשבילו, אבל אנחנו לא תמיד שם בשבילו.
למרות הכל, מבצע פורים שנת תשע"ז עבר בהצלחה, יחסית: קצת כעסים, קצת דמעות, הרבה עייפות מצטברת, אבל באופן כללי לא נרשמו אירועים חריגים, השנה הזו הגענו מוכנים, משנה לשנה אנו מפיקים לקחים ומשנה לשנה אנחנו מצליחים להנגיש לו את פורים קצת יותר טוב, מי יודע אולי שנה הבאה הוא כבר יסתדר בלעדינו, הלוואי. את התחפושת שנבחרה בקפידה הכנסנו לתיבת התחפושות כדי שנמשיך ונתחפש איתה במהלך כל השנה. בקרוב כל מלאי הממתקים ממשלוחי המנות יגמרו ונחזור לשגרה, לפחות עד הפורים הבא.