מבחן רורשך

עשיתי מבחן רורשך ואז נכנסה הפסיכולוגית הראשית לחדר..

בחורה עם מחשב נייד

 

עשיתי מבחן רורשך. רציתי להתקבל לאיזו עבודה ועשיתי כל מיני בחינות, אבל הבחינה הכי חשובה מבחינתם הייתה בחינת הרורשך. רורשך.

שם מוזר "רורשך", אמרתי להם, אבל הם לא ענו להתחכמות שלי.

הם היו צנוניות די קרות וכל חיוך שלי שניסה להפשיר את המתח, נתקל במבט חתום ומנוכר.

 בסדר, לא צריך. אני כבר אחייך למי שמחזיר חיוך ולא לפלקטים המעונבים שמולי.

 טוב, היו כל מיני לוחות עם כתמי צבע שונים ומשונים. פה אני רואה ילדים בגינה, כאן סיר מלא בקוסקוס וחמין, בכתם הזה את הפנים של הרצל כשהוא מצולם בתנוחה המפורסמת בבאזל ועוד כהנה וכהנה פירושים שלי, לכתמים הפשוטים לכאורה.

 הפסיכולוגית הראשית נכנסה אף היא לחדר, הסתכלה עליי במבט כזה, אני יכול להישבע שהיתה בו רשעות טהורה. לא יודע מה הם רוצים ממני, באמת שלא עשיתי שום דבר חריג או יוצא דופן. לא פגעתי בכבודם, שום דבר, נאדה.

 היא התיישבה מולי, החליפה את זו שבחנה אותי עד כה והחלה להראות לי עוד כתמים רורשכיים שכאלו.

 עניתי לשאלותיה והיא החלה להיכנס לקצב שאלות היסטרי תוך כדי שהיא מעבירה במהירות את הלוחות מול עיניי. "קדימה! לענות, מהר, בלי לחשוב, קדימה" צווחה עליי שוב ושוב הבת..

 מה זה הדבר הזה? פשוט רתחתי. כמובן שלא אמרתי את אשר על ליבי ועצביי, כי בכל זאת, שנה וחצי של אבטלה כמעט באות הנה אל קיצן.

אז עניתי לה תוך כדי ריכוז עילאי: "מגדל אייפל!, לוגו של ערוץ 10, חמותי, קשת בשמיים, תיבת נוח, שני פילים עם רוכב אחד, צפרדע תלת פאזית, חתול מפלצת, ילדה יפה, טווס קירח"..וכך הלאה והלאה..במשך כשעה שלמה.

כשנדמה לי שכבר נגמר, הגיע לוח עם רורשך ממש ממש לא ברור, "זה..זה סתם כתם לכלוך", לחשתי בזהירות תוך כדי חשש שהנה האבטלה ממשיכה לגאות בגללי..

 "התקבלת!" צרחה עליי הרודה, "התקבלת!"

"יש!", צרחתי גם אני, "יש! התקבלתי!"

העזתי וחיבקתי אותה, כן, חיבקתי! למרות הדיסטאנס והסבל שהיא העבירה אותי.

 "עכשיו", אמרה לי בסמכותיות מרשימה, "מאחר והתשובה האחרונה שלך "זה סתם כתם" הייתה כל כך טהורה, כל כך נקייה, אתה יכול להתחיל לעבוד אצלנו.

 אז ככה, תקשיב טוב, קח ת'מגב שם בפינה ותתחיל לשפשף את כל הפאנלים, את השיש במטבח ואת כל הכתמים שהצבעי השאיר אחריו. שמעת? יאללה כפרה, הופ הופ"..