מבוגרים הם ילדים שלא גדלים אף פעם, כך כתב ברגמן באחד מסרטיו. ובאמת, כשמביטים במהדורה הצהובה האלמותית של "ילדים מבשלים", בלויה מכורח השנים והבישולים ומהולה בריח הילדות, אי אפשר שלא להרגיש שוב ילדים ולהיזכר בגאווה הפשוטה של להיכנס למטבח של אימא, ולהחזיק ביד מסננת ומערוך. 35 שנים לאחר שראה אור, יצא השבוע "ילדים מבשלים", שהוגדר כאחד מהספרים המשפיעים ביותר על תרבות האוכל של מדינתנו הקטנה, במהדורה מחודשת.
"ילדים מבשלים" זה פעם. פעם של טרם משבר המים. פעם של צביקה פיק. פעם לפני האיום האיראני. פעם של סוודרי גולף אחוזי פוליאסטר, אותם לובשים הילדים בתמונת הכריכה שעל הספר, אותם תמיד דימיתי, בצדק או שלא בצדק, לילדיה המבשלים האהובים של המחברת. במובן מסוים, רות סירקיס הייתה האם של כולנו. זאת שנתנה רשות ללכלך, לקלף, לערבב ולאפות, עוד טרם ימי הנעורים והבקו"ם, עוד טרם ימי ההגדרה העצמית והדירות השכורות, סירקיס כבשה מקום של כבוד בילדותנו, לא פחות מקיפי הקיפוד, מרקו האבוד, ושוקו בשקית בקייטנת הקל"ב.
כספר בישול, "ילדים מבשלים" עומד על שני דגשים שהם מעבר לבישול עצמו: המטבח כמקור הנאה, היוצא מנקודת הנחה כי ילדים "אוהבים לערבב וללוש, ליצוק ולבחוש… ואם תתנו להם לשחק במטבח, הן יפתיעו אתכם בתוצאות". וגם על ההנחה כי הכנסת הילדים בסודות המטבח מהווה מסגרת חינוכית ומשפחתית חשובה, מחזקת את הקוארדינאציה של הילד, את המודעות לסביבתו ואת הקשר בין בני הבית, יחד עם פיתוח עצמאות ואחריות.
על כריכת העטיפה נמסר לקורא הילד או ההורה, כי זהו ספר הבישול לילדים הנמכר ביותר בכל הזמנים. אך השם הזה אולי קצת מקשה עליו. כי בלב של דור שלם, הספר הזה מרגיש דווקא אישי מאוד לכל אחד ואחד. ילדי כל הזמנים נהנו מנפלאותיו של הספר, שהביא על הדף נפלאות קולינריות תמימות כמו ביצים ממולאות, "משה בתיבה", ופיצה על פיתה. (אני אומרת ילדי כל הזמנים, כי דברים מסוג הספר הזה – כצעצועים, בגדים, נעלי אדידס וספרי לימוד, עברו אצלי בבית, ואצל בתים אחרים בשכונה, מהאח הגדול, שנולד בשנות השבעים, לאח האמצעי שנולד בשנות השמונים, ועד לאח הקטן שנולד בשנות התשעים. תרבות הצנע הישראלית נשארה באופנה עוד שנים אחרי שתם עידנה, ממש כמו העטיפה הצהובה הממכרת של תנ"ך הילדים של רות סירקיס).
הספר המדובר סימן בתוכו את התקוות והחלומות של להיות כבר גדולים, שסומנו כאיי יבשות נושנים בין שלביו הממוספרים של כל מתכון באמצעות מאובני הרי קקאו סודיים, שבילי חלב קוסמיים של קמח, וקצוות ירוקים של פטרוזיליה. הספר מלווה בהוראות הכנה מפורטות, הוראות בטיחות מקסימות, וחבילות שי נוסטלגיות כמו קינוח ג’לי ופירות. החומרים המיתולוגיים הארכאיים הוחלפו בחדשים שמתאימים למטבחי שנות האלפיים, והאיורים המקסימים של אלונה דגני שדה עברו שדרוג ושיפור לקראת המהדורה החדשה. ובלי העטיפה הצהובה המקורית, זה פשוט לא היה אותו הדבר. רוצו לקנות. לילדים והורים כאחד.
מתכון לדוגמא ולטעימה:
