נתחיל מזה שכבר זמן רב אני רוצה לפתוח פה בלוג משלי.
"נפש אדמונית" לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני שנתיים אבל כנראה שהייתי צריכה להבשיל עם עצמי בכדי לשבת ולהתחיל לכתוב (הריון של שנתיים, תתארו לכן).
עדיין חולמת לכתוב ספר, אבל בינתיים נסתפק בבלוג אנונימי. האמת שבחרתי להישאר כרגע אנונימית כי אני מרגישה שככה אני אעז לבטא את עצמי יותר בחופשיות
ולהביא לפה תכנים שיכול להיות שאם הייתי מפרסמת פה את שמי לא היו יוצאים לאוויר העולם, ואני מעדיפה כמו שאומרים "בלי צנזורה".
בחיים מקבלים כל מיני מתנות שארוזות בעטיפות שונות ומשונות וכל מה שנשאר לך לעשות עם זה, זה לבחור מה לעשות איתן.
אז אולי זה יישמע לכם מפתיע, אבל למתנה שאני קיבלתי קוראים "מאניה דיפרסיה".
נכון שזאת לא רק מתנה זו גם מחלת נפש שדורשת טיפול פסיכיאטרי ותרופתי, אבל זו רק העטיפה החיצונית שלה. אם תפתחו את העטיפה הזו, תוכלו לגלות בפנים עולם שלם של צבע, יצירה, עליות, ירידות,
מצבי רוח שונים ומשתנים, מקוריות, שמחה, עצב, בדידות, אופטימיות, דמיון, תקווה ואהבה ועוד כל כך הרבה דברים שיש בתוך המתנה הזו, העולם הפנימי הזה, שקיים בכל אחד מאיתנו.
אז חלק מכם בטח שואלים את עצמכם מה זה בדיוק מאניה דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית). לפי ויקיפדיה היא הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח,
ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. זו הפרעה אפקטיבית, כלומר קשורה למצב רוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה – מצב רוח מרומם באופן קיצוני – לבין דפרסיה, כלומר דיכאון.
ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן התקפי ומחזורי. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן.
החלטתי לכתוב בלוג מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא מפני שאני מאוד אוהבת לכתוב ובואו נודה שזה גם כלי תרפויטי מדהים.
הסיבה השנייה היא הצורך לתעד באיזושהי צורה את חיי היומיום שלי בדרך שתגיע לכמה שיותר אנשים המתמודדים עם משברים נפשיים,
והסיבה השלישית היא לנפץ את הסטיגמה, לעורר שיח ציבורי אמיתי פתוח וחופשי ומודעות ציבורית, שנכון אנחנו אולי "חולי נפש " בהגדרה שלנו אבל קודם כל אנחנו בני אדם, שראויים לשוויון זכויות,
לתנאי עבודה ושכר הוגנים, לקצבה ראויה ועוד דברים שאדבר עליהם בפוסטים הבאים שלי.
אכתוב כאן גם על צמיחה מתוך משבר, על מאיפה הכל התחיל ובעיקר על התמודדות עם חיי היום-יום, אם זה בעבודה, אם זה במציאת בן זוג, אם זה בהתמודדות עם המשפחה והקהילה הסובבת אותי.
אז ברוכים הבאים לעולמי הפנימי שסוף סוף יוצא לאוויר העולם. לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה לצעוד בשביל הזה שמתחיל מכאן, יוצאת אל האור, אל חיים חדשים.
מוסיפה כאן את הביצוע היפהפה של עלמה זהר לשירו של אהוד בנאי "יוצא אל האור".
[youtube 4ROdIbklBo8 nolink]
