מאד- ויין/ טארין פישר

מכאיב להסתכל אל תוך עצמך ולגלות את ה'למה' ואת ה'כיצד' של המנגנון שלך. את מכוערת בהרבה ממה שאת חושבת, הרבה יותר אנוכית ממה שתודי, כנראה. אז את מתעלמת ממה שבתוכך. חושבת שאם אינך נכנסת לזה,זה לא באמת שם. עד שמישהו בלתי סביר מגיע וסודק אותך. הוא רואה כל פינה אפלה- ומבין. והוא אומר לך שבסדר, שיש בך פינות אפלות,במקום לגרום לך להתבייש בהן.
המאד- ויין לא הרג אותי; הוא הציל אותי. הווריד הזה שלי משך את אייזק. הוא היה האור שבא בעקבותיי אל תוך החשכה. הוא הפך לחשכה, נושא על כתפו את המשא שלי, על מנת שלא אצטרך לשאת אותו בעצמי.

בחורה עם מחשב נייד

20151121_192457~2 (3)

זהירות ספוילרים!!!

סיפור אהבה? חדר בריחה? תעלומה כואבת הטומנת בתוכה סוד אפל…
סנה, היא סופרת מפורסמת, המתעוררת בבית נעול ומוקף שלג. בבית נמצא יחד איתה , גבר כבול למיטה בחדר אחר. מי כלא אותם ומדוע?

אותו הגבר שנכלא עם סנה הוא אייזק. אייזק הינו הגבר שמצא את סנה באותו יום אפל, שבו סנה נאנסה ביער כשיצאה לריצה. אייזק הוא הגבר, שניסה להיות שם בשבילה, כשהתגלה אצלה סרטן. אייזק הוא הגבר, שלא הסכים לוותר. אבל בסוף גם הוא אולץ ללכת…
את מאמינה בקביעות של אדם, כי לאנשים יש נטייה לדבוק בך כשהחיים יפים. אני קוראת להם קיצי דבש. היו לי מספיק קיצי דבש בחיים כדי לדעת, שאנשים עוזבים אותך כשהחורף מגיע, כשהחיים מכסים אותך בכפור, ואת רועדת ולובשת כמה שיותר שכבות הגנה כדי לשרוד. בהתחלה את אפילו לא מבחינה בזה. הקור גורם לך לאבד תחושה, ואת לא רואה בבהירות. ואז פתאום את מרימה מבט, השלג מתחיל להפשיר, ואת קולטת שהעברת את החורף לבד. זה כל כך מכעיס אותי. מכעיס מספיק כדי לעזוב אנשים לפני שהם יעזבו אותי. זה מה שעשיתי עם ניק. זה מה שניסיתי לעשות עם אייזק. רק שהוא סירב לעזוב הוא נשאר כל החורף.

סנה ואייזק מבינים שכדי לצאת מהבית הנעול הם צריכים לפענח את הקוד של הדלת. הם צריכים לפצח את תעלומת הכליאה שלהם.
היכן חוליות החיפוש? היכן המשטרה? היכן אנחנו? אבל חשוב מכל, היכן האדם שהביא אותנו לכאן?

במשך שהותם בבית כלא זה, עברה של סנה צף ועולה. עברה הוא המפתח לחופש שלהם.
סנה סובלת במהלך כל חייה מנטישתה של אמה כשהיתה ילדה. היא לא מצליחה להבין איך האם שנתנה לה אהבה עזבה אותה והפכה אותה לילדה שבורת לב. כך היא מאבדת את אמונה באהבה כאישה בוגרת.
אני נופלת לאחור. זו הפעם הראשונה, שבה אני מרגישה שבאמא שלי בעת הנפילה. היא בחרה להציל את עצמה. היא לא היתה מסוגלת לעמוד במשקל האהבה- אפילו לא כלפי בשר מבשרה. ובנפילה הזאת אני מרגישה בהחלטה שלה לעזוב אותי. היא מטלטלת את לבי ושוברת אותו מחדש.
אייזק הפר את הכישוף שהיא הטילה עלי. הוא לימד אותי מה זה לא להינטש. אדם זר, שנאבק כדי להחזיק אותי בחיים.

ניק, שהיה גם סופר כמו סנה, היה אהובה של סנה במשך תקופה עד שהיא ננטשה על ידו, או כך לפחות האמינה..ניק כותב לאחר פרידתם ספר לסנה, שאותו היא מפחדת לקרוא,למרות הפצרותיה החוזרות ונשנות של סאפירה , הפסיכולוגית שלה.
במשך שנים האמנתי שניק עזב אותי, כי הכזבתי אותו. לא יכולתי להיות מה שהוא היה זקוק לו, כי הייתי ריקה ורדודה. זה מה שהוא רמז. אבל אני לא הכזבתי את ניק. הוא הכזיב אותי. אהבה אינה מוותרת, היא נשארת ועומדת בבולשיט. כמו שאייזק עשה.
ניק לא אהב אותי ללא תנאים. הוא אהב אותי, כל עוד הייתי המוזה שלו. כל עוד נתתי לו משהו להאמין בו.
מתי זה קרה? מתי עברו המחשבות שלי הסבה לצרכים של אייזק? אני בוהה בתקרה. ככה זה קרה עם ניק. זה התחיל מכך שהוא אהב אותי, היה אחוז דיבוק לגביי; ואז , פתאום… אסמוזה. ברגע שהתחלתי לאהוב את ניק ללא מעצורים, הוא עזב אותי.
בעקבות פרידתה מניק, סנה מחליטה להפסיק להרגיש: "זה אתה. אתה גרמת לי להרגיש כל כך טוב, ואז גרמת לי להרגיש כל כך רע. אז החלטתי פשוט להפסיק להרגיש".
היא בונה לעצמה חדר עבודה לבן. הלבן מסמל בעיניה את חוסר הצבע. בחדר זה היא יכולה להרחיק מעצמה כל רגש. כך כל פעם, היא היתה בורחת אליו, כשהיתה צריכה להפסיק להרגיש.עכשיו אני מרגישה יותר מידי דברים. אני כמהה לחדר הלבן שלי.
סנה הופכת להיות בחורה מתבודדת .החיים שלי הם סכום של דברים רעים. ככל שאת מכניסה לחיים שלך יותר אנשים, ככה את מכניסה יותר דברים רעים.
שנאתי אנשים שאכפת להם. הם חיטטו ודחפו את האף וגרמו לי להרגיש פחות אנושית, כי לי לא היה אכפת.
היא היתה שותקת כי מבחינתה,שאלות הן התחלה של מערכות יחסים.

סנה, המתפרנסת ממילים, אוהבת לשמוע מוזיקה ללא מילים. סימפטום נוסף לרצונה להתרחק מרגשות.
אייזק שנכנס לחייה של סנה, מנסה לתקשר איתה בכל דרך אפשרית. הוא היה מתקשר עם סנה באמצעות שירים עם מילים ולחן. והמוזיקה אכן גרמה לסנה להרגיש.
אייזק מכריע את החושים שלי, וזאת בדיוק הסיבה שבגללה ברחתי ממנו. פחדתי להרגיש דברים בבהירות- פחדתי שאתרגל לצבעים ולצלילים ולריחות, ואז הם ילקחו ממני. היתי נבואה שמגשימה את עצמה; השמדתי לפני שאושמד.
אייזק אומר לסנה :"את שתקת כל החיים שלך. את שתקת כשנפגשנו, שתקת כשסבלת. שתקת כשהחיים לא הפסיקו להנחית עלייך מכות. גם אני הייתי קצת כזה. אבל לא כמוך. את כולך דממה. ואני ניסיתי לרגש אותך. זה לא פעל. אבל זה לא אומר שאת לא ריגשת אותי. שמעתי כל מה שלא אמרת. שמעתי את זה בקול רם כל כך, שלא הצלחתי להתעלם ממנו. השתיקה שלך, סנה, אני שמעתי אותה בקול כל כך רם"

סנה חותכת את עצמה. דרך זה שהיא חתכה את עצמה היא הצליחה להרגיש משהו, דבר שלא הצליחה לעשות נפשית.
לא חתכתי את עצמי מאז היום שבו פגשתי את אייזק. אני לא יודעת למה. אולי כי הוא גרם לי להרגיש דברים, וכבר לא הייתי זקוקה ללהב כדי להרגיש. בגלל זה אנחנו עושים את זה, נכון? חותכים את עצמנו כדי להרגיש?

מיהו אייזק?
אייזק עצמו הינו דמות מורכבת. הוא היה מתופף, אך הפך לכירורג. היא תיעל את יכולתיו כדי להציל חיים, מאחר שגילה שהמוזיקה סחבה אותו לצד האפל שבו.
אייזק מתגלה כנפש התאומה של סנה. הוא שם כדי להשאר, הוא יעזור לה בכל מצב שבו היא תאפשר לו. אייזק אהב את סנה ללא תנאים. רק חבל שסנה מגלה זאת מאוחר מידי….

ומי עומד מאחורי החטיפה שלהם?
ככל שאנו יודעים יותר על עברה של סנה, כך עולות מספר ההשערות לגבי החוטף.אך, לא הינו מאמינים שזו חוטפת,הפסיכולוגית של סנה, סאפירה. היא זו שבעזרת כליאתה של סנה עם אייזק ועל ידי פענוח תעלומת עברה, היא זו שאפשרה לסנה להבין ולהאמין שוב באהבה…
סאפירה, שנעלה אותי בבית עם אייזק, האישה שהאמינה כי היא המשען שלי וישועתי, ששלטה בתרופות, במזון, במה שראינו, איך שראינו את זה-כל אלה היו הניסוי שלה ברצון החופשי.

לסיכום, אני יכולה לומר לכם קוראים יקרים, שבכל אחד מאיתנו מתחבא חדר בריחה פנימי בתוכנו של עצמנו. חדר שאנו צריכים לפענח כדי לברוח מפחדינו שמרחיקים אותנו מעצמנו.

אז מה המפתח לחדר שלכם? 😉

XOXO
אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)