גמילה.
מאבק.
קושי.
תמיד אומרת שהבעיה בגמילה מאוכל היא זה שהוא תמיד שם.
כאן.
פה.
נוכח.
אני לא חיה בואקום.
לא יכולה להתחמק.
ארוחת ערב.
החצי מכין.
חשבתי שחמקתי.
ואז בקשה לתוספת.
הוא לא בסביבה.
אני על תקן אמא בריאה ומתפקדת..
ניגשת להגיש תוספת.
הריח.
המגע.
בא לי.
בא לי גם.
לא קל להרעיב.
לא קל לצמצם.
מאבק.
מאבק הנפש על הגוף.
הגוף על הנפש.
לוקחת ירק.
לא מדגדג אפילו את קצה החשק לאוכל.
לפחמימה.
לסוכר.
למתוק.
למנחם.
אגדה אורבנית.
"זה
לא
באמת
מנחם"
ושלא יאמרו לכם אחרת.
אז צלחתי את ארוחת הערב.
ועכשיו המאבק הבא.
איך ימשיך היום?
איך אני אשלוט בעצמי?
ערב יום הזיכרון.
הנפש מעורערת.
הנפש פצועה.
כואבת.
מתאבלת.
לרוץ
לאכול
לישון
להיעלם
בועה
רק לא להרגיש
רק לא לכאוב.
נראה מה ינצח.
הקול הבריא או הקול החולה.
הלוואי והשליטה היתה במלואה אצלי.
#הפרעת_אכילה
#שכול
#אובדן
#הכלא_שבהפרעת_אכילה
#נזכור