מָה אַתְּ יוֹדַעַת – מַעְיָן רוֹגֵל
מה בעצם אנחנו יודעים על האנשים שאנחנו בקשר איתם?
"…הנה, ככה הכול מתחיל, חשב, כשאדם עומד ריק. לא עוד מורה, לא עוד תלמיד, לא עוד נוכח, לא עוד בעולם, ולא נותר לו דבר מלבד להיות. זו ההתחלה, קפה באישון לילה ואחריו הדלת הנפתחת, וטיפות הגשם על הגוף וההליכה תחת האור הכתום שעוטף את הכול, הלאה, אל הנקודה שבה נגמר היישוב ומתחיל הפרא." (מתוך פרולוג, עמ' 9)
על צאת ספרה החדש של מעין רוגל – מה את יודעת, שמעתי משיטוט בפייסבוק,
מעין חברת פייס, שגם יצא לי להכיר פייס טו פייס, פרסמה שהספר הרביעי שלה עומד לצאת ואני מיד הסתקרנתי.
מעניין אותי לשוב לסופרים שכבר קראתי ואהבתי, שלא כל שכן לכאלה שיצא לי להכיר.
את מעין פגשנו, עת התארחה במועדון קוראות תל אביב, ובאה לספר לנו על עבודתה וספריה הקודמים: היינו יכולות לנסוע (2011), יער (2016) וגם קופים נופלים מעצים (2018). כבר בכניסה הבנו שתינו שיש ביננו הכרות מוקדמת, ולקח לנו קצת זמן להיזכר שחלקנו זמן משותף על סט של סדרה לפני למעלה מעשור.
אז ספר חדש, ביקשתי לקרואו.
בחנות הספרים, כשהבחנתי בו מונח על המדף הוא משך את עיני. משהו בצילום העטיפה, הפשוט ואם זאת האניגמטי, משך לי את העין והכריכה האחורית שהסבירה שזהו מותחן פסיכולוגי סגרה את העניין. בחרתי לקורא.
על מה הספר:
עדי שאך זה נישאה לגבר אוהב ואהוב, עומר, עוברת לגור איתו בבית שבנה בישוב ירוק פסטורלי ושלו, אל מול ביתם של החברים הכי טובים שלהם. רז ונעמה.
אבל בדיוק אז, רז, החבר הכי טוב של בעלה, קם ונעלם כלֹא היה.
ההעלמות המסתורית הזו מערערת את כל עולמם.
אבל לא רק את עולמם כי אם גם את עולם הקהילה הקטנה שהקים רז. קהילה שהנהיג ועמד בראשה, וניהלה חיי רוחניות, ספק קבוצה לשיפור מודעות עצמית, חברתית וסביבתית, ספק על סף היותה כת ממש.
עדי שכל העולם הזה חדש לה מכל כיוון, יוצאת למסע בניסיון להבנה מה באמת קורה? ומה היא באמת יודעת? למסע בחיפוש אחר רז וניסיון להבין מה קרה לו, והאם הוא בכלל עדין חי?
מסע שייקח אותה פיזית ורוחנית אל תוך חייה שלה ולעולמה הפרטי, האישי והמשפחתי, ואל תוך חיי הקהילה והתורה שהיא מפיצה. מסע פיזית ורוחני בעת ובעונה אחת.
בחיפוש הזה אחר האמת, פותחת עדי קן צרעות של תככים הרוחשים מסביב בין החברים והקהילה. חיפוש שמעלה בעדי שאלות והבנות לגבי עצמה ועברה, שאלות כמו האם היא בכלל מכירה את האיש לו נישאה? מה קרה בילדותה בין הוריה בפרשה שהשפיע על כל המשפחה? מה קורה בין החברים הטובים של בעלה? והאם הם גם חבריה?
רוגל, במותחן פסיכולוגי שתפור לעילה ולעילה, מצליחה אט אט לקלף את הסוד הגדול שנחשף לעיניה ולתובנותיה של עדי, הגיבורה שלה, ודרכה אל הקורא המלווה אותה.
מסע החיפוש מוביל את עדי הרבה מעבר למה שחשבה שתגלה והרבה יותר משרצתה אולי לדעת, ומבלי להתכוון היא הופכת לתלמידה של רז, לטוב ולרע שבכך.
זהו מותחן פסיכולוגי מתוחכם שמציג דמיות מורכבות ועמוקות המשקרות זו לזו והולכות עם האמת הסוביקטיבית שלהן עד הסוף.
~~~
לפני מספר חודשים, יצא ספר לסופרת ישראלית שגם אותה יצא לי לקורא בעבר, ולפגוש. (ושלא אזכיר את שמה ואת שם ספרה, מפאת הכבוד שיש לי ליוצרים ישראלים ולעבודתם). ספר שהנושא שלו מאד עניין אותי, וההבטחה שהופיעה על הכריכה האחורית הייתה כי זהו רומן מתח פסיכולוגי על סף האימה גרמה לי לקרוא אותו. אבל בספר ההוא, החליטה המחברת שלא ללכת עם הדברים עד הסוף, ובחרה שלא להתמודד עם הז'אנר בו החליטה לכתוב. הרגשתי מרומה וכועסת. נושא נהדר, דרך סיפורית שהיתה אמורה לשרת את הסיפור, ושפשוט התמוססה לכל כיוון חוץ מהכיוון אליו הייתה צריכה להיות מולכת.
ולמה אנו מספרת את כל זה, תשאלו? מפני שהפעם, מעין רוגל, מצליחה לעשות בדיוק את ההפך.
רוגל מצליחה לבנות דמות ראשית שמוליכה יחד איתה את הקורא.ת במסע פנימי וחיצוני אחר האמת תוך שימוש בחוקי הז'אנר בו בחרה לכתוב.
ניכר עד מאד שהספר הזה נכתב אחרי תחקיר מקיף ומעמיק, שמביא לקורא.ת ערך מוסף מלבד התעלומה שהוא מחביא בחובו. תעלומת מתח פסיכולוגי שמצליחה לסחוף ולעורר עניין אבל השימוש שעושה רוגל גם בשיעורי המודעות שעוברת הגיבורה שלה, מעוררים אצל הקורא.ת שאלות תהיות והבנות.
וספר שעושה את הדברים הללו הוא ספר מוצלח וראוי בעיניי.
ולסיום, לעדי יש סבתא חכמה, שמאירה לה את הדרך אל העבר ואל תובנות עתידיות. לסבתא אדה יש חוקים, נראה לי שלא רע יהיה לכל אישה לאמץ לפחות חלק מהם:
החוקים של סבתא אדה:
* אישה צריכה תמיד להתלבש תק' אחד מנוח.
* לפעמים צריך לדעת לשתוק את הפה.
* אישה צריכה לזכור שתמיד מסתכלים עליה.
* אישה צריכה להתאפר ככה שלא יראו שהיא מאופרת.
* אישה צריכה תמיד ללבוש תחתונים יפים.
* צריך להניח למתים.
~~~~
על מעין רוגל וספריה הקודמים, ניתן לקרוא בלינק המצורף –
https://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=969195
ניתן גם לשמוע את הספר באפליקציית ICAST, בקריינותה הנהדרת של עדי דרורי.
