מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפֵנוּ?

כבר לפני יותר מעשור התחילו להופיע על מדרכות העיר כרכים של ה'אנציקלופדיה העברית' שהושלכו לרחוב. לרבים מאיתנו 'ילידי המאה הקודמת', מראה הספרים המושלכים כזבל, צובט לב במיוחד.

פרט מתוך מיצב, 2019 פסי גירש

כבר לפני יותר מעשור התחילו להופיע על מדרכות העיר כרכים של ה'אנציקלופדיה העברית' שהושלכו לרחוב. לרבים מאיתנו 'ילידי המאה הקודמת', מראה הספרים המושלכים כזבל, צובט לב במיוחד. האנציקלופדיה העברית הייתה סמל ערכי, תרבותי וביטוי לתקומתו האינטלקטואלית של 'עם הספר' במדינה הצעירה. הכרכים שיצאו לאור בזה אחר זה היו יקרים מאד, לא כל אחד יכול היה להרשות אותם לעצמו, ובבתים רבים רכישתם הייתה כרוכה במאמץ כלכלי עילאי. לעיתים קרובות קניית האנציקלופדיה הייתה ביטוי לכמיהה ולתקווה של הורים, שלילדיהם ה"צברים" תהיינה הזדמנויות תרבותיות, חברתיות וכלכליות טובות יותר ממה שזכו הם.

האמנית פסי גירש לא יכלה להישאר שוות נפש נוכח ערימות הספרים המושלכים והחלה אוספת אותם אל ביתה, כפי שאספה במשך שנים חתולים וציפורים פצועות בהן נתקלה ברחוב. במסגרת הטיפול החומל שלה ביצורים ובחפצים, טיפול המבקש לשמור על ערכם של הדברים, ולהחזיר את כבודם האבוד, החלה גירש לשלב את הספרים בצילומיה.

Kinderstube, 2008   מתוך הסידרה Kinderstube  (תרגום מילולי: חדר ילדים.  משמעות המונח: חינוך המוקנה לאדם בילדותו בבית הוריו).
Kinderstube, 2008
( Kinderstube = חינוך המוקנה לאדם בילדותו בבית הוריו).

במסגרת התערוכה הקבוצתית "סופה להתקיים – רגישויות משותפות"  המוצגת בימים אלה באוצרותה של ד"ר סמדר שפי, בולטות עבודותיה של פסי גירש כיהלום מנצנץ. שיאה של התערוכה הוא מיצב העשוי מדפים של האנציקלופדיה העברית, שנחתכו ועוצבו בצורת שולחן הדומה לשולחנות הצנועים ששמשו בעבר לאכילה או להכנת שיעורי בית.
הדפים מהם נבנה השולחן נערמו זה על זה ללא עזרת דבק. הלחץ – הכובד שיוצרת המסה שלהם עצמם שומר על צורתם ועל שלמותם.

ללא שם, מיצב 2019
ללא שם, מיצב 2019

 על השולחן מונחים כרכים של האנציקלופדיה שדפיהם מתנופפים כאילו הרגע דפדפו בהם, או כאילו נושבת עליהם רוח, שצורתם מזכירה מוטיב המופיע גם בסדרות הקודמות של גירש – כנפי מלאך.  הדפים המתנופפים חושפים ערכים מתוך האנציקלופדיה –  אלוהים, השם, רוח, שטיח, ואמבריולוגיה.

פרט מתוך מיצב, 2019 פסי גירש
פרט מתוך מיצב, 2019 פסי גירש

השולחן מונח על 'שטיח' – צילום של רצפת המרתף בו צילמה גירש את הסידרה. הזווית בו צולמה הרצפה גורמת לתחושת נפילה, חרדה קיומית, כאילו בכל רגע עלול השולחן והספרים שעליו לקרוס ולהתפזר לכל עבר.
כנהוג במוזיאונים כשמדובר ביצירות יקרות ערך או פגיעות במיוחד, גם מיצב זה מוקף בחִבלול המרחיק את הצופים לבל יגעו או יהרסו. במיצב של פסי גירש לאזהרה יש משמעות עמוקה יותר.
בחדר שהוקצה עבור גירש בנויות בקיר ויטרינות תצוגה ישנות, שחייבו הצבה מיוחדת.  העבודות הן מתוך סדרה שצולמה בשנים האחרונות במרתפו של בית שיועד להריסה, לאחר שנפטר הדייר שחי בו. במרתף צילמה גירש סצנות מבוימות בעלות וויזואליות של חלום.

מלאך, 2015  C Print
מלאך, 2015 C Print

בקיר הימני של אולם התצוגה במוזיאון, ויטרינה גדולה המתנשאת לגובה, בתוכה הקימה גירש מיצב מכרכי האנציקלופדיה מסודרים זה לצד זה – כמו אריג טלאים או שטיח תלוי, חפצים שכיחים במוזיאון מורשת. כמו עם עבודות רבות של גירש, הצופים יכולים לחלוף ליד העבודה או אפילו להסתכל עליה אבל לא לראות אותה. אבל אלו השמים לב – זוכים. בעבודותיה השונות לאורך השנים מתגלות "בדיחות פנימיות" – שרק מי שמיטיב להתבונן זוכה בהן.
המשחק שמשחקת האמנית עם הקהל, החל כבר בתחילת הקריירה האמנותית שלה, ויש בו בעיקר הומור, כאילו היא מבקשת עבורה ועבור הצופה אתנחתא מהנושאים הקשים בהן עוסקות עבודותיה. למשל, בתערוכת היחיד שהציגה בשנה שעברה ב"מקום לאמנות", הדביקה גירש זבוב על הקיר – בדיחה ויזואלית ומטפורה למשאלה להקשיב לתגובותיהם של המבקרים.

גם בתערוכה הנוכחית, 'שתלה' גירש חידה-בדיחה; אחת הויטרינות באולם ריקה. מאחורי הזכוכית, רק מתקן תצוגה מאובק כפי שלעיתים קורה במוזיאונים נידחים. סביר להניח שרוב המבקרים יחלפו על פניה, ללא מחשבה נוספת. רק חדי העין יבחינו שהאבק לא נח בצורה שווה בכל רחבי קוביית התצוגה. המקום שנותר נקי מאבק מרמז שהיה שם בעבר כרך של האנציקלופדיה, ולצידו ערימה קטנה של אבק, גרגרים זעירים, סיבים ושיער.
יש כאן תעתוע רב שכבות – על פני השטח – קוביית תצוגה ריקה; הצופים החקרניים יגלו גם את שכבת ה'בדיחה', אולם עיון מעמיק במכלול יצירתה של פסי גירש מוביל להבנה ופרשנות נוספת של ערימת האבק – ה'כלום' שנשאר, ואסוציאטיבית למונח 'אפר ואבק', שנקשר בזיכרון הקולקטיבי לשואה.

ללא שם, 2019
ללא שם, 2019

פסי גירש חוקרת את הערך שאנו מייחסים לדברים, או ליתר דיוק – חוסר הערך, הזילות המתבטאת באכזריות כלפי בני אדם וחיות. ככל שהיא מתקדמת בעבודתה היא יורדת בהיררכיה של האובייקט  – נקודת הפתיחה של גירש הייתה בסדרה האלמותית בה צילמה בני אדם וחלקי גוף, בהמשך כמו תהליך של רדוקציה התמקדה בצילומי בעלי חיים, חרקים, צמחים, דומם (צעצועים, מיטה, כסא, כלי נגינה וספרים), עד שהגיעה לאבק.
העיסוק במה שאבד ולא השאיר דבר פרט לאבק – שאין לו ערך, שטורחים לסלק אותו, הוא עליית מדרגה בדיוק ובתמצות של המסר והמשמעות של עבודתה של  פסי גירש –  להמציא מנוחה נכונה.

התערוכה מתקיימת במסגרת הביאנלה של ירושלים, במוזאון לאמנות יהודית ע"ש וולפסון  (היכל שלמה, ירושלים) עד 20.4.20

אם תרצו לסייע לפסי גירש בהמשך עבודתה האמנותית, ויש לכם כרכים של האנציקלופדיה העברית שכואב לכם הלב להשליך לרחוב, בבקשה צרו קשר בפרטי.