שמה של התערוכה החדשה המוצגת במוזיאון פתח תקווה לאמנות לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו, מסקרן ומרמז על נקודת התבוננות מעניינת. השתתפתי בסיור שכלל מפגש עם חלק מהציירים וחוויתי חוויה מעניינת.
על התערוכה
"לראות, משמע לשמור מרחק"(מוריס מרלו-פונטי, פנומנולוגיה של התפיסה)
התערוכה מתמקדת במערכת היחסים שבין האובייקט המצוייר לבין הצייר. מערכת יחסים דינמית הכוללת "אימון ותִרגול בלתי פוסק של תנועה אמפתית. זהו הערך התרפויטי הגדול של הציור כעשייה. הצייר מכונן יחסי "אני-אתה" מורכבים עם הציור, וגם הצופה ה"אחר" – את/ה, למשל, הצופה כרגע בציורים שבתערוכה זו – משתתפ/ת במשחק. גם הצופים משחזרים, למעשה, את התנועה של הצייר (או לפחות זה מה שעלינו לעשות אם ברצוננו להתבונן היטב בציורים), מתרחקים ומתקרבים אל הציור וחוזר חלילה, לרגע נבלעים בתוכו, לרגע מותחים את המרחק בינינו לבינו עד קצה גבול היכולת. כל אחד מאתנו, לחוד, נמצא לבד מול הציור" ליזה גרשוני אוצרת התערוכה.
" בלב העניין ניצב הצייר, מתבונן בציור. הציור מתבונן בו בחזרה. כל צייר הוא הצופה הראשון של ציוריו, וכל נגיעה של הצייר עם מכחולו במשטח הציור, כל כתם צבע נוסף, מחוללים סיטואציה ציורית חדשה. הנה ציור חדש מופיע במקום שבו היה הציור הקודם, והצייר נסוג לאחור – מספר צעדים קטן או גדול, בהתאמה לגודל הציור – כדי לשוב להתבונן בציור החדש, להתבונן בו כמכלול, וחוזר חלילה, קדימה ואחורה. כדי לאפשר משהו בציור, לשנות אותו, יש להתקרב אליו – אלא שאז אי-אפשר לראותו כמכלול. כדי לראותו כמכלול, לראותו ממש, יש להתרחק ממנו – אך אז הוא מחוץ להישג היד. זהו הריקוד הייחודי של מעשה הציור." ליזה גרשוני
את הדינמיקה שבין הצייר לציור ניתן לתאר כריקוד שבו יש צעדים המקרבים בין השניים וצעדים שמרחיקים ואפילו תנועות סבוביות בהן הציר לא רואה את האובייקט ומגלה אותו כשהוא חוזר מתבונן בו. הסבר נפלא שנותנת האוצרת לשינויי המרחק הפיזי.
התערוכה כוללת יצירות של אמנים שונים ומזמנת לצופה חוויה אינטימית, של מפגש עם הנסתר שמאחורי היצירה "הצופה ניצב, מתבונן בציור. הציור מתבונן בו בחזרה" ליזה גרשוני
התערוכה מתכתבת עם מה שקורה בעולם. בין היתר מאפשרת התבוננות גם על הציור המופשט שהפך לחלק מהציור הפיגורטיבי.
על האומנים-היצירות
באולם הכניסה מציגים מספר אומנים.
האומן עידו מרכוס שמקבל השראה מצילומים ובדרך כלל מציג עבודות קטנות מציג ציור גדול העוסק במשפחה. בהתבוננות בפרטי היצירה רואים שלא מדובר במשפחה נורמטיבית. תמונה מעניינת שמזמנת לצופים פרשנויות שונות.
האומן יוסי מרק מתעסק בדיבור על העכשווי דרך התבוננות על מסורות. יוסי בוחן את נושא האינטימיות לדבריו " בעבר האינטימיות הייתה אינטימיות מנטלית, אחר הדגש היה על אינטימיות רוחנית ואילו כיום האינטימיות סנסואלית .
בתרבות של היום התקשורת מפריעה לאינטימיות הרוחנית והמנטלית.
לדבריו :" הטקטיקה כדי לגרום לצופה לאינטימיות זה הטקטיקה שבין הצייר לדמוי שלו"
יוסי מתמקד בצמתים אסטרטגיים שהם הוויה.הוא מנסה ללכוד רגע שבו ישות מסוימת מייצגת מהות.
אחת מיצירותיו המוצגות בתערוכה היא ציור של זוג גבר מבוגר לצידו אישה צעירה ניתן לראות שהם באים מתרבויות שונות. הצייר ליווה את הזוג מפגישתם ועד ליום נישואיהם
הצייר אומר: "מה שהבחנתי ברגע הזה וברגעים הקודמים היה :היסוס, ספק, הדמויות מקרינות לנוכח האירוע משהו קיומי"
בחדר אחר
האומן אלכס ברוייטמן מתמקד באינטימיות ישירה. הוא מציג תמונה גדולה של זוג בחור שחום ובחורה בהירת עור כשהאינטימיות שלהם פתוחה ופוצה לעיני כל.
מעניין להתקרב לתמונה על מנת לראות מקרוב את משיחות המכחול שיוצרות את אפקט הצבע ,מה שלא ניתן לראות ממרחק.
הצייר פסח סלובובסקי מצייר שכבות היצירות שלו מופשטות. בתערוכה מוצגים ארבעה מציוריו תחת הכותרת מסע 2018
בחדר הבא
מציג דוד ניפו זו לצד האחרת שתי יצירות שמן האחת נקבית והשנייה זכרית. מעניין לראות מה הם האלמנטים בציור שבכל אחת מהיצירות שיוצרים את הבידול.
צילום:דוד ניפו
כאן מוצגת גם היצירה של יוסי מרק שצייר את אימו בת ה90 . מעניין לשמוע את ההסבר של האומן לגבי התפתחות היצירה . הוא בחר להתחיל בציור ותעד מספר שלבים בהתפתחותו עד למוצר הסופי הצבעוני. יצירה מדהימה ומרגשת.
פגשתי את הציירת רונית גולדשמידט
רונית מציירת פרוטרטים. היא עובדת עם מודליסטיות במהלך המפגשים עם המודליסטית היא משוחחת איתה ומציירת בו זמנית. הציור מבטא את האינטימיות שנוצרת בין הציירת לבין המדיום.
אדם גרשוני מציג בתערוכה מספר יצירות כשהמטרה לעשות חיבור בין הפנימיות והראייה של הצופה את העולם.
הוא מצייר עת עצמו ובני משפחה.וטבע דומם.
המרקמים שמבוטאים בציורים מרתקים . מצאתי את עצמי מתקרבת ומתרחקת מתמונת פיסת הבשר ובכל פעם גיליתי משהו חדש.
יערה אורן
מציגה ציורים מופשטים עם צבעוניות מעניינת שמתחברת לעולמה. יערה חיה בשכונת שפירא הצבעוניות בתמונות משם.
צילום:יערה אורן
לסיכום
כבר כתבתי ששם התערוכה סקרן אותי , ברגע שהתחברתי לקונספט וחיפשתי את האינטימיות שביני הצופה לבין היצירות מחד ובין האומן לבין היצירה הרגשתי שאני חווה את היצירות במימד נוסף וזה מעניין .
משתפת אתכם בכך שקרה לי דבר נוסף היה נחוץ לי זמן לאפשר לחוויה לשקוע .