לשמור בבטן

למה אנחנו נוטים לשמור הרבה דברים בבטן
וכל כך קשה לנו לשחרר

למה אנחנו פוחדים לשחרר?

הרבה פעמים אנו נוטים לשמור דברים בבטן. מישהו זרק לעברינו מילה רעה ואנו מתעלמים וממשיכים הלאה כאילו לא קרה דבר. היה לנו יום קשה בעבודה ובכלל בתקופה האחרונה אנו מרגישים כבדים ורצוצים.

זו הבטן הזו שמתעקשת לשמור כאבים. שחררו, אל תחכו שזה יבוא לידי ביטוי בכאבים פנימיים או חיצוניים. מצאו חבר או חברה שאפשר לשתף ואם אין בנמצא, תשבו ותכתבו את שעל לבכם.

הכתיבה מרפה ומרפאה, משחררת את שעל הלב.

אני זוכרת שבפעם הראשונה שהשתחררתי מבית החולים הפסיכיאטרי, נשבעתי לעצמי שלא לשמור יותר בבטן, אולי כי הבנתי שהרבה פעמים זה מה שגורם ללחץ ולמתח הנפשי להתהוות.

מאז אני משתדלת לשחרר את המתחים שמצטברים בעזרת הכתיבה, או היצירה.

בתקופות שאני לא כותבת ושומרת דברים בבטן, אני הרבה פעמים מרגישה מתוסכלת ותקועה ושום דבר אינו בא בזרימה עם האחר. החיים במצבים כאלו יכולים פתאום להראות כמו לופ אחד ארוך ומתמשך.

בימים שאני מאפשרת לעצמי לשחרר ולא להיאחז בפחד, אז משתחרר ונולד משהו חדש, זה יכול להתבטא ברגע מאושר אחד שנותן לי נחת ומרגוע, או יכולת לראות פתאום את הדברים מנקודת מבט חדשה וקצת אחרת.

לפעמים זה מתבטא בהבנה שהחיים הם הרבה יותר פשוטים ממה שהם נראים באמת.

-בוא-

בוא ונרשום את שמותינו על חלונות הראווה

בוא ונטביע חותמנו בחול

בוא ונחלום את חיינו בשינה מתוקה

ונרוץ יחפים על ירח סגול.

הר האושר נישא מעליי

ואני פוסעת בשביליו, בשבילי

טועמת מהמתוק זועקת מהמר

בקצב מיוחד משלי.

ואתה אוסף את קצף הגלים

ומצייר בצדפים קונכיה

ואני שוטפת בים המכחול

ומערבבת הצבע בחול

ומציירת אהבה.

[youtube nryrwfr9CsE nolink]

 

 

 

רונית לביא
רונית לביא. בת ארבעים וחמש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.