לשבת עם מייק בראנט לקפה ברובע ה16

את מייק בראנט  מצאו על המדרכה ברחוב ארלנז'ה ברובע ה-16 בפריז, בבוקר יום שישי קריר באפריל 1975.

הוא שכב על גבו, עם הפנים היפות שלו לשמיים, בחולצה כחולה, יחף, מרוסק תרתי משמע מבפנים, שלם מבחוץ, כשמסביב ראשו שלולית דם.

בן 28 בלבד היה במותו הזמר יפה התואר שנולד כמשה ברנד שגדל בחיפה ושעד גיל 5 לא דיבר, הוא נולד להורים קשיי יום שנמלטו מהשואה, והתחיל בגיל 17 לשיר בלהקה קטנה שהקים אחיו.

באחת מהופעותיו במועדון בתל אביב גילה אותו בעלים של "הילטון טהרן " החתים אותו על חוזה ומשם..הקריירה התפרצה. בטהרן שמעה אותו סילבי ורטאן התפעלה מקולו ויופיו, ולא הרפתה. הוא נענה להפצרותיה הגיע לפריז ואחת ההופעות הראשונות שלו היתה עם ג'וני הולידיי, מייק לא ידע מילה בצרפתית ושר את השירים,בשלב ראשון לפחות, כשמשכתבים לו את השיר בעברית. הוא חווה 5 שנים של הצלחה מסחררת הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה הפכו למחזות המוניים של הערצה, כאשר אלפי נערות צועקות ומתעלפות. הוא חווה מעבר מהיר מאנונימיות מוחלטת לאליל זמר היסטרי.
בחורף 1970 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. בהיכל הספורט יד אליהו, ובה ביצע בעברית את "ערב טוב", שנכתב במשותף עם נחום היימן. ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני. בזמן מלחמת יום הכיפורים שוב הגיע בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני חיילי צהל.

מוקף אהוב נערץ אהוד ..אך בודד מאד בחייו הפרטיים. חווה בעיקר אהבות נכזבות ושיריו כואבים אהבה. השיר האחרון שהקליט בין ההתאבדות הראשונה שלא צלחה לשניה שבה מצא את מותו "אמור לה-dis lui"אמור לה. שיר מלא עצב. אהבה זה כואב.

מייק בראנט נטמן בחוף הכרמל-בחיפה, בבית.

קפה פריז

את בית הקפה הפריזאי הזה ציירתי בשנה שעברה בפריז, ברובע ה16 כשנסעתי לסדנת ציור ברחובות העיר.

ככה יושבת לי משרבטת בעפרונות צבעונייים ומדמיינת את עצמי יושבת איתו בבבית קפה ומנסה להבין את המצוקה הגדול..עצוב.

אוהבת ומאוהבת בפריז, בא לי להיות שם עכשיו.

מוזמנים לעקוב אחריי, אני מציירת סיפורים ותמיד שמח וצבעוני אצלי.

אינסטגרם https://bit.ly/2HUQgog

בגלריה המקוונת שלי  https://etsy.me/2uqY7C1

פייסבוק https://www.facebook.com/layzagallery/